1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

למבקש ניתן יומו בבית המשפט. למבקש אין זכות קנויה לביטול פסק דין שניתן לאחר שהוזמן כדין למשפט ולא התייצב. בית המשפט מחויב לשקול שני תנאים שאינם מצטברים בבחינת בקשה מסוג זה:

1. סיבת העדר ההתייצבות.

2. שאלת החשש לעיוות דין.

התנאי הראשון לא מתקיים לאור האמור בהודעה זו של המבקש, שכן מסתבר כי, למרות האמור באישור המחלה שצירף המבקש, הוא אמנם לא התייצב לבית המשפט, אך התייצב גם התייצב לעבודתו.

2

בתי המשפט לתעבורה עמוסים לעייפה והם אינם יכולים להתיר מצב בו נאשם לא מתייצב לדיון מסיבה שאינה מוצדקת - והפרטים הנוספים שציין המבקש אינם מצדיקים את העדר התייצבותו. אני מפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון בבר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נגד מדינת ישראל, פדי לט (3) 279; דינים עליון 1985 (1) 345 (14/08/1985):

"זכותו של הנאשם היא כי יוזמן כדין וכי תנתן לו האפשרות להיות נוכח במשפט, במועד שנקבע, אם יבחר בכך. כידוע יש לא מעטים מבין הנאשמים בעבירות תנועה אשר בוחרים מעיקרו שלא להתייצב, בשל טעמים שונים ואף זאת זכותם אם הם מקיימים את התנאים שנקבעו בקשר לכך בחיקוקים הרלבנטיים...משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו, כדברי הסניגור המלומד, יומו בבית המשפט...מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך כי המשפטים יתנהלו כסידרם ובמועד שנקבע להם מעיקרו וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל ועל בתי המשפט בפרט, עומס נוסף שאין הם יכולים לעמוד בו ואשר גם אינו מוצדק לגוף הענין..."

אשר לחשש לעיוות דין - המבקש נאשם בעבירה של נסיעה על השול. המבקש לא טרח להתייחס לסיכויי ההגנה ולא הוכיח, אף לא לכאורה, כי אם יחודש משפטו התוצאה תהיה שונה.

אשר לגזר הדין - גם בעניין זה לא מצאתי חשש לעיוות דין שעה שהקנס שהוטל על הנאשם נמצא במתחם העונש ההולם והוא פרי שקלול של כל ההיבטים שבית המשפט נדרש להם שעה שהוא בא לגזור את דינו של נאשם.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשע"ו, 05 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.