1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשמת.

הנאשמת טוענת כי מעולם לא קיבלה את הזימון לדיון וכי בתמונות העבירה ניתן לראות כי הנאשמת היא לא שנהגה ברכב. עוד טוענת הנאשמת כי מי שנהג ברכב הוא מר אסמר יוסף.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומציינת כי הנאשמת קיבלה לידיה את גזר הדין ביום 26.4.21 ולכן הגשת הבקשה בחודש ספטמבר 2022 לוקה בשיהוי ניכר. עוד טוענת המאשימה כי טענות הנאשמת באשר לנהג האחר הינן טענות עובדתיות שלא גובו בתצהירים כנדרש.

דין הבקשה להידחות.

2

גם אם אקבל את טענתה של הנאשמת כי לא הוזמנה כדין לדיון, אין בכך כדי לסייע לה.

כפי העולה מתגובת המשיבה ומסמכי התיק, בתאריך 26.4.21 קיבלה הנאשמת לידיה עותק מפסק הדין. על פי הוראות החוק, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר רק 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לנאשם (סעיף 130(ח) סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982), זאת לא עשתה הנאשנת ולפיכך אין לה להלין אלא על עצמה. ר' לעניין זה עפ"ת 50287-05-22 סיביליה נ' מ"י (17.6.22):

"עוד אוסיף כי בנסיבות אלה, כאשר המערער לא מסר עובדות כהוויתן לגבי המצאת פסק הדין, הרי שאין מקום להתערב גם בהחלטת בית משפט קמא לפיה הבקשה לביטול פסק הדין המתבססת על מועד אישור המסירה, הוגשה שלא בסד הזמנים על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, ויש לדחותה".

לכך אוסיף כי כל טענותיה של הנאשמת, הן באשר להזמנתה לדיון, הן באשר לקיומו של נהג אחר והן באשר לכך שניתן לראות בתמונות כי לא היא נהגה, הינן טענות עובדתיות שלא גובו בראיות או בתצהירים; וכידוע, טענות עובדתיות, יש לתמוך בראיות ולכל הפחות באמצעות תצהיר (ר' לדוגמא רע"פ 1771/19 ליאור עבודי [11.7.19]).

הדברים האמורים מתחדדים שעה שבמסגרת החלטתי מיום 6.9.22, הוריתי לנאשמת לצרף עותק מהתמונות שלטענתה מוכיחות כי אחר נהג ברכב, אך היא לא עשתה כן.

סוף דבר, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"ג, 05 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.