1

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי הוא נהג ברכב אשר היו מותקנות בו חגורות בטיחות ומבלי שהיה הוא חגור בחגורת בטיחות , וזאת בניגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה.

בישיבת ההקראה שהתקיימה הודה הנאשם בנהיגה במקום ובזמן אך כפר בביצוע העבירה.

לנוכח הכפירה נקבע והתקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו שני עדים:

האחד - השוטר מר דן אושקוב (ע.ת.1) אשר במסגרת עדותו הוגשו דו"ח התנועה שערך (ת/1), מזכר שערך (ת/2), ודו"ח פעולה שערך (ת/3).

השני - השוטר מר גילקורט אלכסנדר (ע.ת.2) אשר במסגרת עדותו הוגש מזכר שערך (ת/4).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1).

מסקנתי בעקבות מתן הדעת לעדויות ולראיות - ולרבות יש לומר עדותו של הנאשם עצמו - הינה כי התביעה הוכיחה כנדרש את אשר יוחס לנאשם בכתב האישום.

ואסביר:

2

ראשית ייאמר כי הנאשם עצמו העיד בבית המשפט כי הרצועה העליונה של חגורת הבטיחות שלו לא היתה עליו.

די אף בכך כדי שיגובש יסוד העבירה דנן.

מעבר לצורך ייאמרו הדברים הבאים:

אני נותן אמון בעדותו של ע.ת.1 על כי הנאשם לא היה חגור כלל, וכי עד זה ראה לנגד עיניו את אבזם חגורת הבטיחות של הנאשם באויר על החגורה (דהיינו איננו תפוס).

הנאשם בחר לחקור את ע.ת.1 חקירה נגדית קצרה ולא מצאתי כי נסתרו היבטים כלשהם בגירסת השוטר הנ"ל, ובכלל זה היבטים של תצפית ראויה ושמירה על קשר עין רצוף.

אף לא נסתר דבר נהיגת הנאשם ותנועתו עם רכבו אגב אי היותו חגור.

הנאשם הכיר בכך שהוא לא ראה על אתר את ע.ת.1 אלא רק בשלב שע.ת.1 כבר היה ליד חלון רכבו והורה לו לעצור בצד.

אין הנאשם יכול אם כך לסתור, וגם לא סתר, את דבר תצפיתו ותשומת ליבו של השוטר.

כעמדת התביעה, ובכל הכבוד והערכה לנאשם, גם אני סבור כי ניכר שגירסתו של הנאשם הינה גירסה מתפתחת וזאת עת תחילה טען באזני השוטרים כי היה חגור ללא דופי לכל אורך הדרך, אך אח"כ נזכר כי בעצם הסיר הוא לדבריו את חלקה העליון של החגורה ממנו וזאת על מנת להרים לדבריו בקבוק מים שלדבריו נפל לו.

את ע.ת.2 בחר הנאשם כלל לא לחקור בחקירה נגדית.

לאחר כל אלה אני מוצא כאמור שהוכחו יסודות העבירה בתיק זה וזאת הן מכוח ראיות התביעה, והן ממילא ולחילופין מכוח עדותו של הנאשם עצמו הימנה עולה כי הוא כשל באי חגירה כהלכה ממילא כאמור.

הנאשם מורשע לפיכך בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום 11.9.16 במעמד הצדדים.