1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם ביום 4.3.20.

הנאשם טוען כי לא התייצב כיוון שהתבלבל במועד הדיון וסבר שמדובר ביום 3.4.20.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה כמו גם בשאר מסמכי התיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, שגגה אשר גרמה לאי התייצבות "אינה מהווה "סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" לדיון, ואינה מצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם" [רע"פ 1446/14 ריאד אסדי (26.3.14) ור' לאחרונה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18- להלן: "עניין סאלם")].

משכך, לא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו לדיון.

2

באשר לטענה השניה בדבר חשש לעיוות דין, המבקש לא טוען דבר בעניין זה ולכן גם עילה זו אינה מתקיימת.

לאור כל האמור לעיל, היות שמצאתי שלא היה טעם מוצדק לאי התייצבותו של הנאשם, או מי מטעמו, ובהיעדר חשש לעיוות דין, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תש"פ, 19 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.