1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר כדין.

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט כשברירת המחדל הינה תשלום קנס .

המאשימה מתנגדת לבקשה.

הזמנה נשלחה למבקש כדין והיא חזרה בציון "לא נדרש" משכך קמה חזקת מסירה והנטל על המבקש להוכיח כי אי ידיעתו על מועד הדיון, כנטען, אינה נעוצה בהימנעותו לקבלה.

אין במפורט בבקשה כדי להביא לבטול פסק הדין ולהניע את גלגלי ההליך מחדש.

המבקש לא התייצב ועל כן נשפט בהעדר לפי סעיף 240 לחסד"פ.

על התכליות שבבסיס הסעיף והמדיניות המשפטית ( יעילות וסופיות הדיון ) שהוכתבה ע"י בית המשפט העליון עיין למשל בפרשת סורייא (רע"פ 9102/01 ). פסק הדין עוסק בכתבי אישום המהווים הזמנה לדין ואולם ההלכות חלות גם על דוחות מסוג ברירות משפט מדרך של קל וחומר שכן המחוקק כלל אותה בצו עבירות הקנס כדי להקל על בתי המשפט לתעבורה הכורעים תחת נטל כבד והללו הגיעו לפתחו של בית המשפט בעקבות בקשה להישפט.

אין הגנה לגופו של ענין.

העונש שהוטל הולם את העבירה, חלוף הזמן מהמועד שנועד לתשלום הקנס המקורי שיש לו ערך כלכלי ועמדת הפסיקה ( רע"פ 7223/06 של כב' הש' גובראן).

2

אין עיוות דין.

הבקשה נדחת.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ז, 30 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.