1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 1.2.2016.

בהיעדר תגובת התביעה, הנני רואה בכך הותרת הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לביטול פסק הדין.

אכן, קיימת לנאשם הזכות ליומו בבית המשפט, אך זכות זו אינה מוחלטת. משלא התייצב הנאשם לדיון אליו זומן כדין, נשפט בהעדרו. על מנת לבטל את פסק הדין, הנטל על המבקש להראות כי ישנה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין (ראה סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982).

אשר לאי ההתייצבות - המבקש זומן כדין למשפטו. מבדיקה בתיק בית המשפט עולה כי קיים אישור מסירה של ההזמנה לדין, אשר חזר כ"לא נדרש". משכך, קיימת חזקת מסירה בעניינו.

2

אשר לחשש לעיוות דין - מהבקשה לא עולות טענות המצדיקות את ביטול פסק הדין אף מטעם זה. הלכה פסוקה היא כי המבקש את ביטולו של פסק דין יעלה בכתב את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשה, ככל שהדבר נדרש (ראה: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל וע"פ 4808/08 מ"י נגד שרון מנחם). בבקשה המונחת לפני, ציין המבקש כי יש לו "טענות קשות על נסיבות הדו"ח...אשר יהדפו בנקל את עצם קיום הדו"ח", אך מדובר בטענות בעלמא, ללא כל פירוט אודות אותן הנסיבות האמורות וללא שצורפו אסמכתאות להן ותצהיר תומך.

בנסיבות אלה, חוששני שאין מקום לקבל את הבקשה והיא נדחית.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ו, 19 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.