1

ביום 2.3.16, הודה הנאשם והורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, כאשר כמפורט בכתב האישום, רישיון הנהיגה של הנאשם פג תוקף כבר בשנת 2008 ולאחר שמועד הטיעונים לעונש נדחה לבקשת הסנגור, ביום 12.4.16, ביקש הנאשם להודות ולצרף תיק נוסף, שעניינו זהה.

במועד זה, הודיעה המאשימה כי עמדתה העונשית הנה למאסר בפועל.

הסנגור הלין כנגד ההודעה בשלב זה, אך לא ביקש דחיה של הטיעונים לעונש והצדדים הציגו טיעוניהם, כמפורט בפרוטוקול הדיון.

דיון והכרעה

באשר לטענת הסנגור כנגד הודעת המאשימה על עמדתה העונשית בשלב שלפני הטיעונים לעונש ולא בראשית ההליכים, הרי שנכון היה מצד המאשימה להצהיר על כוונתה לעתור למאסר בפועל, כבר בפתיחת ההליך המשפטי או במהלכו, אך כבר נפסק על ידי בית המשפט העליון כי המבחן הנו מבחן מהותי ולא טכני ומקום בו היה הנאשם מיוצג מראשית ההליך, כמו במקרה שבפני, הרי שלא נפגעו זכויותיו בשל הודעתה המאוחרת של המאשימה.

לעניין זה, ראה רע"פ 5184/15 קניימר נגד מדינת ישראל, :

2

"הטענה היחידה עליה ראוי להתעכב, נוגעת למועד בו הצהירה המשיבה על כוונתה לבקש עונש מאסר בפועל. לטענת המערער, בהתאם לסעיף 15א לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: החסד"פ), היה על המשיבה להצהיר על כוונתה לבקש עונש מאסר לריצוי בפועל (גם אם מדובר במאסר על דרך של עבודות שירות), בד בבד עם הגשת כתב האישום, או טרם שנעשתה ההקראה. סבורני, כי דין טענה זו להידחות. כפי שציין השופט א' רובינשטיין (כתוארו דאז) ברע"פ 8058/12 אבו לבן נ' מדינת ישראל (12.11.2012):

"תכליתה של החובה הקבועה בסעיף היא בראש וראשונה להבטיח את זכותו של נאשם לייצוג. תכלית זו נלמדת מן האיסור העקרוני הקבוע בסעיף 15ב שלפיו 'לא יטיל בית משפט עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג', ומסעיף 15א(ג) הקובע כי 'מסר התובע הודעה לפי הוראות סעיף זה, ימונה לנאשם שאינו מיוצג, סניגור'. כלומר, הדברים מתנקזים לשאלת הייצוג. ונזכיר כבר כאן, כי בענייננו היה המבקש מיוצג כדבעי לאורך כל הדרך".

אף כאן היה המבקש מיוצג על-ידי עו"ד יניב מודן, הן בבית המשפט לתעבורה, והן בבית המשפט המחוזי".

באשר לגופה של העבירה בה הורשע הנאשם, אין להקל ראש בחומרתה, שכן, מקום בו עושה אדם דין לעצמו ונוהג כאשר רישיונו פג תוקף תקופה ממושכת כל כך, יש בכך כדי לבטא זלזול בוטה בהוראות החוק ובתי המשפט.

ברע"פ 2423/12 כהן נגד מדינת ישראל, נאמר:

אוסיף, בבחינת למעלה מן הנדרש, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. כפי שקבע בית המשפט לתעבורה, המבקש עשה דין לעצמו, תוך זלזול בשלטון החוק וסיכון הנהגים האחרים בכביש, כאשר בחר לנהוג ברכבו, במשך תקופה ארוכה, ללא רישיון נהיגה בתוקף".

ברע"פ 1973/13חסן נגד מדינת ישראל, נאמר:

"בהתייחס למידת העונש שהוטל על המבקש, סבורני, כי עונש זה אינו מצדיק התערבות, משאין בו כל סטייה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת. לעניין רכיב המאסר בפועל, שתי הערכאות הקודמות ראו עין בעין את חומרת העבירה שביצע המבקש, וקבעו, כי בנסיבות העניין, אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, זאת, בעיקר לשם הרתעת המבקש, אשר לחובתו עבר תעבורתי לא מבוטל, ונהיגה חוזרת ונשנית, במשך שנים רבות, ללא רישיון, אשר תוקפו פג בשנת 2001. בנסיבות המקרה שלפניי, אין מדובר, לטעמי, בעונש החורג באופן קיצוני מרף הענישה הראוי בעבירות דומות, ולפיכך לא מצאתי כי יש מקום להתערב בעונש שהושת על המבקש, במסגרת בקשת רשות ערעור זו".

ברע"פ 84/16 בישר נגד מדינת ישראל, נאמר:

3

"המבקש נהג ברכבו למרות שרישיונו לא היה בתוקף במשך תקופה ממושכת של כשמונה שנים. נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף במשך תקופה שכזו יש בה חומרה רבה (השוו: רע"פ 6735/06 מורדוב נ' מדינת ישראל (27.08.2006)). זאת ועוד, המבקש צבר לחובתו 49 הרשעות בעבירות תעבורה שונות, כולל כאלו שאינן מוגדרות כ"עבירות טכניות". התנהלותו של המבקש מלמדת איפוא על זלזול בשלטון החוק וסיכון הנהגים האחרים בכביש (עיינו: רע"פ 2423/12 כהן נ' מדינת ישראל (07.05.2012)".

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הרי שהתיק שצורף, עניינו עבירה שנעברה 3 ימים בלבד לאחר שנעברה העבירה בתיק שבפני. דהיינו, הנאשם הרהיב עוז ונהג ברכב פעם אחר פעם, אף כי ידע כי אין לו רישיון נהיגה תקף ואף כי כבר נתפס בכף ונמסרו לידיו הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירה זו.

לאור האמור לעיל ונוכח סעיף 40ג(א), סימן א'1 לחוק העונשין, התשל"ז -1977, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם את העבירות בהן הורשע הנאשם, הנו בין מאסר מותנה ועד מאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות או מאחורי סורג ובריח, פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת מ - 16 חודשים, מאסר מותנה, פסילה מותנית וקנס כספי.

בעפ"ת 54160-09-14 כהן נגד מדינת ישראל, אישר כבוד הש' בן יוסף, מתחם ענישה מחמיר יותר, בהתייחס לנהג רכב ציבורי, שצבר לחובתו 131 הרשעות קודמות משנת 1966.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה -

לחומרה- לנאשם עבר תעבורתי מכביד ביותר, הכולל 170 הרשעות קודמות, הנוגעות ברובן למשלח ידו של הנאשם, כנהג רכב משא, לרבות 13 הרשעות בגין עבירות שנעברו ממועד פקיעת רישיון הנהיגה.

לקולא - הנאשם הודה ונטל אחריות על שני כתבי האישום. אין כנגד הנאשם מאסר מותנה ואפילו לא פסילה מותנית בגין העבירות בהן הורשע. הנאשם העיד על עצמו כמי שסובל מסכרת, עד כדי הגבלה ממשית בניידות ולכן, לא מצאתי לנכון להפנותו אל הממונה על עבודות השירות.

לאור מכלול הנסיבות בתיק שבפני, לרבות עתירתה המאוחרת של המאשימה לעונש של מאסר בפועל, אני סבורה כי יש מקום להחמיר עם הנאשם בכל רכיבי הענישה העתידיים, בתקווה שאלה יהוו גורם מרתיע, שימנע ממנו מלשוב ולעבור את אותן עבירות, אך להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל.

4

לאחר ששקלתי את השיקולים הנוגעים לעניין, על פי האמור בסעיף 40ט ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, הנני גוזרת עליו את העונשים הבאים:

1. קנס כספי בסך 2500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב - 5 תשלומים שווים ורצופים, הראשון לא יאוחר מיום 2.6.16.

הנאשם מוזהר כי אי תשלום במועד ולו של אחד השוברים, יוביל לתוספת ריבית פיגורים וככלל, בית המשפט לא ייעתר לבקשות לביטול ריבית הפיגורים, למעט במקרים חריגים.

2. פסילה בפועל למשך 20 חודשים.

רישיון הנהיגה או מסמך חלופי יופקדו היום.

3. פסילה למשך 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

4. אני דנה את הנאשם ל - 8 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים. המאסר יחול על עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל לשנה ונהיגה בזמן פסילה.

5. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ₪ למשך 3 שנים להימנע מעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל לשנה ונהיגה בזמן פסילה.

ההתחייבות תיחתם היום.

לא יחתום, יאסר למשך 10 ימים.

היה ותדרשנה פעולות אכיפה לצורך החתימה על ההתחייבות, הרי שההוצאות בגינן תוטלנה על הנאשם.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, במעמד הנוכחים.