1

בפניי, בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר המבקש ביום 22/11/2020.

פסק הדין ניתן בהיעדרו של המבקש, בגין עבירה של פקיעת רשיון נהיגה מעל שנתיים, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

במסגרת גזה"ד, הוטלו על המבקש העונשים הבאים: פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים, פסילה על תנאי בת 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,500 ₪.

המבקש טען כי לא התייצב למשפט בשל כך שלא הבין כי מדובר בהזמנה לדין. עוד פירט, כי הוא גר בעיר באר שבע כבר שנים וכי הכתובת המעודכנת למכתבים היא בבית הוריו בחורה, לשם נשלח הזימון אולם, אין לו קשר איתם.

2

עוד טען המבקש, כי הינו בעל מוסך ופסילת הרישיון תגרום לו נזק כלכלי עצום לפרנסתו והציג פסיקה לעניין הזכות היסודית להיות נוכח בהליך הפלילי שהתנהל כנגדו.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, כאשר היא מייחסת למבקש בתגובתה, עבירה אחרת לגמרי מהעבירה בה הורשע אולם, טענה כי אשור המסירה היה כדין ואין לו למבקש אלא להלין על עצמו.

עוד טענה כי, הענישה שהושתה עליו עומדת במתחם העונש ההולם וכי לא נגרם לו כל עיוות דין.

צודקת ב"כ המשיבה כי המבקש זומן לדיון כדין, מאישור המסירה, הסרוק בתיק ביהמ"ש עולה, כי המבקש סרב לקבל את ההזמנה לדיון וזו הודבקה.

רואים באי התייצבות המבקש לדיון שנקבע בעניינו, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

טעות או בלבול, גם אם נעשו בתום לב, אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (ראה: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 8228/11 זוהר בוקריס נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 10.11.11, רע"פ 9183/11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 7.2.12).

זאת ועוד, המבקש לא הצביע על הגנה כלשהי לגופו של עניין ונימוקי בקשתו לא מגלים עילה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו.

ואולם, נוכח הנסיבות שפירט המבקש, חומרת העבירה המיוחסת לו, רכיבי הענישה שהוטלו עליו ולפנים משורת הדין, מצאתי מקום לבטל את פסה"ד בכדי למנוע עיוות דין, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות על סך 300 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום.

עם הצגת שובר תשלום ההוצאות, יוחזר התיק לקביעה בפניי.

המזכירות תודיע לצדדים.

3

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"ב, 27 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.