תת"ע 8073/12/15 – מדינת ישראל נגד רפעת אבו סיאם
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו |
|
|
|
תת"ע 8073-12-15 מדינת ישראל נ' אבו סיאם
תיק חיצוני: 90210217742 |
1
בפני |
כבוד השופטת שרית קריספין-אברהם |
|
מאשימה |
מדינת ישראל
|
|
נגד
|
||
נאשם |
רפעת אבו סיאם
|
|
פסק דין |
הנאשם זכאי מחמת הספק
כנגד הנאשם נרשמה, ביום 15.12.15, הזמנה לדין
וכתב אישום, בגין אי ציות להוראת שוטר במדים (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה
הנאשם כפר באישום המיוחס לו.
מטעם המאשימה, העיד רס"ב שי סולימה, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1.
מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.
על פי גרסת המאשימה, ביום 15.12.15, בסמוך לשעה 10:04, נהג הנאשם ברכב בכביש 4 לצפון, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו למחלף ראשון לציון, נצפה על ידי העד כאשר הוא עוקף טור כלי רכב שנסע בנתיב הראשון מימין ופונה לעבר הנתיב השני מימין, תוך שהוא מקפח זכותם של כלי הרכב שנסעו לפניו. העד הורה לנאשם לעצור את הרכב, כאשר הוא לבוש מדים ועליהם אפודה זוהרת וחבוש כובע משטרתי, אך הנאשם סטה שמאלה, לעבר הנתיב השלישי מימין, האיץ מהירותו, עשה עצמו כאילו אינו מבחין בעד והמשיך בנסיעה. העד רשם את מספר הרכב.
2
הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור והוא מודע לכך שמקום עומדים שוטרים וגם באותו בוקר ראה ניידות משטרה, אך אף שוטר לא סימן לו לעצור את הרכב. עוד טען הנאשם, כי הוא תמיד נוסע במקום בנתיב השמאלי וכי הסיע 10 נוסעים ולא שניים כפי שציין העד, חולים מעזה, שהיו בדרכם לטיפול רפואי ולכן, לא יכלו להגיע לבית המשפט ולהעיד לטובתו.
לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
תחילה, קיים ספק של ממש כי העבירה נעברה בתחום סמכותו של מחוז תל אביב ונראה כי הסמכות המקומית הנה של מחוז מרכז.
לגופה של עבירה, כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם
אינו נכון מיסודו, שכן הוא מייחס לנאשם עבירה על תקנה
בנוסף, הרי שתקנה
האות "עמוד" יינתן בהרמת היד כשכף היד פתוחה לכיוון התנועה, או על ידי סימון באור אדום בזמן תאורה; האות "עמוד" יכול להינתן גם בהרמת היד או הידיים אפקית לצדדים כשכף היד פתוחה לכיוון התנועה; על הנוהגים ברכב, הבאים מהכיוון שאליו מופנית היד או מהכיוון שאליו מופנה גבו של השוטר או של הפקח העירוני, לעצור את רכבם.
אין כל פירוט בדו"ח, באיזה אופן נתן העד את האות לנאשם ולא ניתן לקבוע כי עשה זאת על פי דרישת החוק ויתרה מזו, גם בנסיבות, ציין העד כי "הורה" לנאשם לעצור את הרכב, כאשר אין מחלוקת כי לא שוחח עם הנאשם.
הנאשם עמד על גרסתו, הודה כי ראה שוטרים וניידות במקום, אך טען בתוקף כי אף שוטר לא סימן לו לעצור את הרכב ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.
לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.
ניתן היום, ד' אלול תשע"ו, 07 ספטמבר 2016, במעמד הצדדים.
3