1

הנאשם נשפט בהיעדרו ביום 17.6.19 לאחר שזומן כדין לדיון ולא התייצב.

כיום עותר הנאשם לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו וטוען כי לא קיבל את הזימון לדיון וכי בידיו טענות הגנה שיבוילו לזיכויו שכן השוטר טעה והוא לא השתמש בטלפון.לחילויפין ביקשה הנאשם לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין על מנת שיוכל לצרף התיק לתיקים נוספים המתנהלים נגדו.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומפנה לאישור המסירה, אשר נשלח לכתובתו של הנאשם, כפי שציין בבקשתו להישפט וחזר בציון "לא נדרש".

2

עיון באישור המסירה מלמד כי הוא אכן נשלח לכאורה לכתובת אותה ציין בבקשתו להישפט (ר' נספח ד' לבקשה זו) וכי אף צוין על גבי אישור המסירה מספר ת"ז של הנאשם וניתן להיווכח במועד המסירה, בשם המוסרת ובחתימתה בצורה ברורה. למותר לציין כי ההודעה על מתן גזר הדין (נסםפח ה' לבקשה) נשלחה לאותו כתובת בדיוק וכן התקבלה אצל הנאשם.

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974, קובעת חזקת מסירה, מקום בו ההזמנה לדין נשלחה בדואר רשום, אלא אם הנאשם יוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו. זאת לא עשה הנאשם. הנאשם כלל וכלל לא התמודד עם אישור המסירה או עם תוכנו ופרט להעלאת טענה כללית כי לא קיבל זימון לדיון לא התייחס לכך. אין באמור כדי לסתור את חזקת המסירה (ר' עפ"ת 37016-12-18 נבואני נ' מדינת ישראל [25.12.18]).

גם בטענתו הכללית כי הוא כופר בביצוע העבירה וכי השוטר טעה, אין כדי לסייע לנאשם. "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו (חשש לעיוות דין- א"ל), במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד סאלם [25.3.18]).

הדברים האמורים נכונים במיוחד נוכח תגובתו המשנית של הנאשם לדו"ח (נספח ג' לבקשה), כאשר לאחר שטען בתחילה כי החזיק בקופסת סיגריות ציין: "בסדר אני מצטער יש לי הרבה נקודות תתני לי 1000 שקל אבל בלי נקודות", דברים אשר יש בהם כדי להודות במיוחס לו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.