1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

בהעדר תגובת התביעה, הנני רואה בכך הותרת הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית המשפט, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

המבקש זומן כדין למשפטו. אישור מסירה של ההזמנה לדין חזר כ"לא נדרש", משכך, קיימת חזקת מסירה בעניינו. משלא שינה המבקש את כתובתו במשרד הפנים, "מוטלת עליו חובה כפולה ומכופלת לבדוק את הדואר אשר מגיע לכתובתו הרשומה במשרד הפנים", משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו (ראה רע"פ 9811/09 סמימי נגד מדינת ישראל).

כמו כן, משהגיש הנאשם בקשה להישפט, ובייחוד בנסיבות אותן תיאר בבקשתו (מעבר הדירה), היה עליו לעקוב אחר מועד הדיון שנקבע בעניינו.

2

אכן, קיימת לנאשם הזכות ליומו בבית המשפט, אך זכות זו אינה מוחלטת. משלא התייצב הנאשם לדיון אליו זומן כדין, נשפט בהעדרו. על מנת לבטל את פסק הדין, הנטל על המבקש להראות כי ישנה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין (ראה סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982).

אשר לחשש לעיוות דין - מהבקשה לא עולות טענות המצדיקות את ביטולו של פסק הדין אף מטעם זה.

הבקשה נדחית.

אשר לבקשה לביטול תוספות הפיגורים - כאמור, על הנאשם היה לעקוב אחר ההליך שהתנהל בעניינו, לאחר שביקש להישפט. גזר הדין ניתן ביום 11.5.15, במסגרתו חויב בקנס לתשלום תוך 90 יום. בקשה זו הוגשה ביום 2.2.16, היינו לאחר למעלה מ 8 חודשים, כך שהאיחור בתשלום הקנס לא נגרם כתוצאה מהמתנה לתגובת המאשימה, כפי שנטען בבקשה. מכל מקום, לפנים משורת הדין, ולאור העובדה כי ההודעה על הקנס שהוטל נשלחה לכתובתו הקודמת, ומאישור המסירה עולה כי הנאשם "לא ידוע במען" זה, אני מורה על ביטול תוספות הפיגורים בכפוף לתשלום הקנס המקורי במלואו תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשע"ו, 31 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.