1

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם ביום 28.6.2020.

הנאשם עותר לבטל את פסד הדין שניתן בהיעדרו ולתת לו את יומו בבית המשפט. הנאשם מתנצל, לטענתו אי התייצבותו בטעות מקורה נבעה מאי הבנה. עוד הוסיף הנאשם כי הוא זקוק לרישיונו בכדי להתפרנס.

המאשימה התנגדה לבקשה, מאחר ואינה מעלה כל הצדקה לאי התייצבות, ואף לא טענות הגנה .

2

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה כמו גם בשאר מסמכי התיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

כידוע, שגגה אשר גרמה לאי התייצבות "אינה מהווה "סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" לדיון, ואינה מצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם ר' [רע"פ 1446/14 ריאד אסדי (26.3.14) ור' רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18)].

כאמור לעיל הנאשם קיבל את ההזמנה לדין במועד ביצוע העבירה. משכך אין כל סגי בטענותיו או בהתנצלותו של הנאשם או בטיעון בדבר "אי הבנה", כי מדובר בזימון לדיון במיוחד לאור מהות העבירה.

משכך לא היה טעם מצודק לאי התייצבותו של הנאשם.

הנאשם לא פירט בבקשתו מה הם נימוקי הגנתו, וטענות בעלמא אינן מצדיקות בקשות כגון דא ואינן מחזירות את הגלגל אחורה. כידוע:

"לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18)

אשר על כן, לא התרשמתי כי קיימת הצדקה לאי התייצבותו של הנאשם או כי קיים חשש לעיוות דין ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

3

לפנים משורת הדין אני מעכב את תחילת הפסילה ומורה כי הפסילה בת 2 החודשים שנקבעה בגזר הדין תחל ביום 15.10.20 בשעה 12:00. עד המוע דהאמור יפקיד הנאשם את רישיונו (או תצהיר חלךף הרישיון), במזכירות בית המשפט לתעוברה, אחרת הפסילה תחל אך לא תימנה.

אם יפקיד הנאשם את רישיונו במועד מוקדם יותר, תחל הפסילה במועד ההפקדה בפועל.

סוף דבר, הבקשה, על שני חלקיה, נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט' אלול תש"פ, 29 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.