1

בהתאם להלכת ג'אבר (בש"פ 9075/12), הסמכות לחישוב מניין ימי הפסילה נתונה לרשות הרישוי ולא לבית המשפט, כך שבקשת המבקש מבית המשפט להורות כי מניין ימי הפסילה יחל מיום שחרורו מהמאסר (שלא הוטל בתיק זה), דינה להידחות; ולו מטעם זה בלבד.

בהתאם להוראת סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, בשילוב עם הוראות תקנה 557 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961, לא ניתן להנפיק למבקש אישור הפקדה בתיק זה כל עוד לא הופקד הרישיון או תצהיר בדבר היעדר רישיון. הדברים נכונים במיוחד לאחר שבית המשפט שגזר את דינו הבהיר במפורש, במסגרת גזר הדין כי על הנאשם להפקיד רישיונו או תצהיר חלף הרישיון לשם מניין הפסילה.

זאת ועוד, אין לראות באמור בבקשה, באינה תצהיר ערוך כדין, תצהיר חלף רישיון.

רק לאחר שהנאשם יפקיד תצהיר ערוך כדין, יונפק לו אישור הפקדה ואז תחושב פסילתו, על ידי משרד הרישוי, במצטבר לכל פסילה אחרת שהוטלה עליו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

2

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ט, 11 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.