1

 

 

 

 

ביום 27/12/2016 הודה הנאשם בעבירה של נהיגה ברכב - אופנוע, בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, סמל סעיף 2002.

 

באותו מעמד ביקש סנגורו לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר לעונש, תוך ציון העובדה כי מדובר במי אשר הנו בגיר צעיר כבן 18.5. במועד זה הצהירה המאשימה כי עמדתה תהא למאסר.

 

ביום 02/02/2017 חזרה בה המאשימה ונרשם: "יש הסמכה לשלוח את הנאשם לתסקיר שירות מבחן. במידה ויתקבל תסקיר חיובי התביעה לא תעתור לרכיב של מאסר".

 

עוד הוסיפה שם התביעה כי כוונתם היא לתסקיר חיובי שאינו משתמע לשתי פנים (עמ' 4 לפרוטוקול).

 

ביום 24/04/2017 הוגש תסקיר כאשר בסופו ניתנה המלצה של שירות המבחן להטלת עונש של של"צ בהיקף של 100 שעות וכן צו מבחן.

 

2

ביום 26/04/2017 טענו הצדדים לעונש, כאשר המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן, לדעתה- שירות המבחן לא היה מעודכן בדבר עברו העדכני של הנאשם, לרבות העובדה שמדובר בתיק שלישי זהה ועל כן ומכיוון שמדובר במי אשר נוהג פעם רביעית כשהוא בלתי מורשה לא ראתה התביעה עצמה מחויבת להסכמה שניתנה וטענה לפי תיקון 113 כי אף על פי שלכאורה קיים שיקול שיקומי, לא ניתן להתעלם מצבר העבירות וביקשה להטיל עונש בדמות עבודות שירות, פסילה שלא תפחת משנה ועונשים נלווים.

לחילופין, ובמידה שבית משפט יטיל אך ורק רכיב של של"צ ביקשה המאשימה להטיל של"צ בהיקף שעות נרחב מזה שהמליץ שירות המבחן.

 

בא כוח הנאשם טען, כי אף על פי ששירות המבחן לא רשם את מס' העבירות אותן ביצע הנאשם אין זאת הוכחה לאי ידיעתו, שכן הנאשם נשפט קודם לכן במסגרת בית משפט לנוער ושם שירות המבחן הנו צד קבוע בדיוני בית המשפט ונוטל חלק אקטיבי בכל ההליך על כל שלביו.

 

עוד מצביע על כך ולחיזוק טענתו שהנאשם נשפט בתיק הפתוח (מב"ד) במסגרת בית משפט לנוער -לעונש קל.

 

על כן, ההגנה רואה בחומרה את חזרתה של המאשימה מההסכמות ומבקשתה להטיל על הנאשם רכיב מאסר כלשהו.

 

ההגנה מפנה לתסקיר שהנו חיובי, לעובדה כי הנאשם שינה את אורח חייו, הוציא לאחרונה רישיון נהיגה, תוך הפניה לתיק שנשפט לאחרונה בבית משפט לנוער, שם הוטלו עליו 3 חודשי פסילה.

 

ההגנה אף הגישה לבית המשפט את פרוטוקול הדיון מבית המשפט לנוער.

 

לגבי תיק נוסף אשר מתנהל, הפנה לדברי קצינת המבחן אשר אמרה שהמלצה תהא לסיום התיק ללא הרשעה ונקיטה בדרכי טיפול.

 

לאור כל זאת, מכיוון שמדובר במי אשר מתכוון לשרת שירות מלא בצבא כלוחם, מבקש הסנגור לאמץ את התסקיר על כל חלקיו.

 

3

הנאשם ביקש מבית המשפט לפסוק לטובתו, אף על פי שהודיע כי כל אשר יגזור בית המשפט עליו יבצע.

 

דיון והכרעה:

עקרון ההלימה כעקרון בכורה, נקבע בתיקון 113 לחוק העונשין, בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". לצורך בחינת אותו עונש הולם יש לקבוע מתחם ענישה את נוטל בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה, הערך החברתי אשר נפגע, מידת הפגיעה בו, ומדיניות הענישה הנהוגה (לפי סעיפים 40א', 40ב', ו- 40ג'(א) לחוק).

במקרה זה, נסיבות ביצוע העבירה מקפלות בתוכן התנהגות חמורה של מי אשר לא הוציא רישיון נהיגה מעולם, לא הוכשר לכך, ובכל זאת העז לרכב על גבי אופנוע בשעה 10:55 בבוקר ובתוככי העיר תל-אביב.

 

הערך החברתי אשר נפגע:

לעניין עבירת הנהיגה בהיות הנאשם בלתי מורשה, הרי שכבר נאמר כי מדובר ב"איום נע" על נוסעי הכביש ומשתמי הדרך ומדובר בסיכון בטיחותי שיש להרתיע נהגים שכאלו ובודאי כשמדובר בביצוע עבירה זו ולא בפעם הראשונה (ראה רע"פ 3149/11 ראסם נ' מדינת ישראל, ע"פ 6404/09 אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל).

 

מדיניות הענישה הנהוגה:

בעבירות של נהיגה על ידי בלתי מורשה נקבע לא אחת בפסיקה, כי מתחם העונש נע בין מאסר מותנה ועד למאסר בפועל של שנה ופסילה בפועל של 3 עד 12 חודשים (ראה עפ"ת 22585-11-12 אשורוב נ' מדינת ישראל).

 

נסיבות ביצוע העבירה:

לפי סעיף 40 א' לחוק קובע כי יש לבחון את מידת אשמו של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה, תוך מתן יחס הולם בינהן, כאשר בענייננו הנאשם שהנו בלתי מורשה ונתפס נוהג בטבורה של עיר ובשעת עומס.

 

משכך, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם באירוע זה, הוא כפי שנקבע בפסיקה, בין מאסר מותנה ועד שנת מאסר ולעניין רכיב הפסילה בין 6 חודשים עד שנת פסילה.

 

נסיבות שאינן קשורות לעבירה:

4

לפי סעיף 40יא' לחוק, המדובר בנסיבות אישיות של הנאשם, אשר אינן קשורות לביצוע העבירה, ויכול שתהא בהן השפעה על גזר הדין בתוך המתחם או אף מחוצה לו.

 

בתיק זה נתקבל תסקיר לעונש כנגד הנאשם, ממנו עולה כי מדובר במי אשר היה שייך למשפחה חרדית ואף על פי שהנו רק כבן 19 הרי שחי חיים עצמאיים, עובד כטבח.

 

התסקיר מפנה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, לעובדה כי הנאשם מתפקד באופן מיטבי בעבודה, תוך קידום במסגרתה כשהוא זוכה לשבחים על אופן תפקודו ואופיו.

 

הנאשם נעדר עבר פלילי.

 

לעניין עברו התעבורתי, מציין שירות המבחן, כי לנאשם 3 הרשעות קודמות, תוך ציון שביצע עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה פעם אחת וכנגדו תלוי ועומד כתב אישום נוסף בגין עבירה דומה.

 

על פניו נראה, כי המאשימה צודקת שכן שירות המבחן לא התייחס להרשעה אחרונה אשר הייתה בינואר 2017, שם ניתן צו דרכי טיפול בבית משפט לנוער.

 

אף על פי כן, ומכיוון שגזר הדין ניתן בינואר ,2017 שהוא מאוחר לעבירה אשר נעברה בתיק זה ואשר בגינה נותן הנאשם את הדין, הרי שלא ניתן לאיין את הדרך הטיפולית הארוכה אשר עשה הנאשם ובוודאי לא ניתן לגלגל את הגלגל לאחור ולהחמיר עמו.

 

עניין זה אף מתחדד נוכח העובדה ששירות המבחן מצוי בכל ההליך אשר התנהל בבית משפט לנוער.

 

עוד יש לשים לב, כי מדובר במי אשר בעת ביצוע העבירה היה כבן 18.5 בחזקת "בגיר-צעיר" והפסיקה מתייחסת לנאשמים בגילאים אלו בעמדה פייסנית יותר, כאשר ההליך השיקומי תופס מקום נכבד בשיקולי הענישה.

 

5

כמובן, שהתסקיר אשר במהותו הינו חיובי מאוד ומציין את נטילת האחריות באופן מלא על ביצוע העבירות, על העובדה כי הנאשם מבין את הסכנה ואת הפסול בהתנהגות, את הפגישות אשר הנאשם מגיע אליהן באופן עקבי ומשתף פעולה ואף על פי שהוא נעדר רשת תמיכה משפחתית הוא מצליח לכלכל את עצמו, להתמיד בתעסוקה ולהצליח להתקדם בתחום זה - יש בכל אלו כדי לחזק את הפן השיקומי אשר אף על פי שמדובר בעבירה שחזרה, זו הפעם הרביעית, יש להושיט יד לנאשם צעיר זה ולהטיל עליו עונש שנמצא ברף התחתון של מתחם הענישה.

 

שיקולים לחריגה מן הענישה- לפי סעיף 40ד'(א) לחוק העונשין, קבע המחוקק כי אם מצא בית המשפט שהנאשם השתקם, או כי יש סיכוי של ממש כי ישתקם, הרי שבית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את העונש לפי שיקולי השיקום ואף להעמידו במקום שמצא לנכון בצו מבחן.

 

לעניין חשיבותו של ההיבט השיקומי, די להפנות לע"פ 8092/04 ישראל חביב נ' מדינת ישראל, שם ביטל בית משפט העליון מאסר בפועל של 40 חודשים, לאור תהליך השיקום אשר עבר הנאשם.

 

העונש ההולם:

בחנתי את הפרוטוקול אשר הגישה ההגנה מבית משפט לנוער, שם נגזר דינו ב- 08/01/2017, ללא הרשעה, תוך נקיטת ענישה לדרכי טיפול בחוק הנוער, תוך כך שבית משפט מרחיב לגבי התהליך הטיפולי הארוך, העמוק והאמיתי שעבר הנאשם.

 

לו הנאשם ביצע את העבירה אשר נותן עליה היום את הדין, לאחר גזר הדין אשר הוטל שם, הייתי קובעת כי התהליך השיקומי אשר מצוי בתוכו, לא צלח.

 

אולם, בענייננו מדובר בעבירה שנעברה 4 חודשים קודם שניתן גזר הדין ועל כן נראה לי נכון להמשיך באפיק הטיפולי וליתן לנאשם זה להשלים אותו.

 

כמובן שהעובדה שהנאשם ריפא את הפגם והיום הוא אוחז ברישיון נהיגה תקף, אף בה יש משום שיקול משמעותי לקולא.

 

בשולי הדברים אומר, כי אינני מבינה מדוע תיק זה לא צורף לתיק המתנהל בבית משפט לנוער.

 

לא מצאתי לשנות מהמלצת שירות המבחן, אף על פי שהיקף תוכנית השל"צ הוא 100 שעות, לאור העובדה כי מדובר במי אשר מתעתד להתגייס ונראה לי נכון להותיר אפיק זה נגיש וזמין.

 

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

 

1.         קנס בסך 800 ₪, אשר ישולם עד ולא יאוחר מיום 3.9.17

6

 

2.         פסילה בפועל של 8 חודשים.

הפסילה תחל לא יאוחר מיום 1.8.17 ועל הנאשם להפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט.

            לא יפקיד הנאשם יהא פסול מיום 1.8.17 אולם פסילתו לא תמנה ולכן לא תסתיים.

הסנגור יבהיר לנאשם את משמעות וחומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה.

3.         פסילה על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים.

 

4.         הנני מטילה על הנאשם צו לביצוע 100 שעות שירות לתועלת הציבור וזאת במשך שנה.

השל"צ יבוצע בעיריית תל-אביב במחלקת רווחה, בתפקיד חלוקת סלים לבתים והכל בהתאם לתכנית שגובשה על ידי שירות המבחן ובפיקוח שרות המבחן.

 

אם יתעורר צורך בשינוי מקום ההשמה, שרות המבחן יעשה כן וידווח לבית המשפט.

 

5.         הנני מטילה על הנאשם צו מבחן למשך שנה, כאשר הנאשם יהא תחת פיקוחו של שירות המבחן ויעשה ככל אשר יידרש.

 

הנאשם מוזהר, כי אם לא ימולאו תנאי הצוים במלואם, ניתן יהיה לבטלם ולהטיל עליו עונש נוסף, בגין העבירות בהן הורשע, במקום צו השל"צ וצו המבחן.

 

6.         מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך 3 שנים

            עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע תקופה של שנתיים.

 

7.         הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ וזאת למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירה של פקיעת רישיון מעל שנתיים.

הנאשם יחתום עוד היום על ההתחייבות במזכירות בית המשפט.

            לא יחתום ייאסר למשך 5 ימים.

 

זכות ערעור בתוך 45 ימים מהיום לבית משפט המחוזי בתל-אביב.

 

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ז, 01 יוני 2017, במעמד הצדדים.