1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 19.12.18.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות מיום 27.9.18 של נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970, ונהיגה ברכב כשרישיון הרכב פקע בתקופה העולה על שנה מיום 29.5.15, בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961.

2

ישיבת הקראה נקבעה ליום 19.12.18, אך המבקש לא התייצב לדיון, ונשפט בהיעדרו, ונדון לקנס כספי, פסילה על תנאי, ופסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים.

בבקשה מיום 23.1.19 טען ב"כ המבקש, כי אשתו של המבקש סובלת מבעיות נפשיות, והמבקש מטפל בה, ולכן נבצר ממנו מלהתייצב לדיון. כן נטען, כי בכוונת ב"כ המבקש לצרף את התיק לתיקים אחרים בהם נשפט המבקש ביום 8.3.18. עוד נטען, כי המבקש הינו חקלאי, נשוי ואב למשפחה בת 8 נפשות, ורישיון הנהיגה חיוני לו לעבודתו.

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי הדו"ח והזמנה לדין נמסרו למבקש במועד ביצוע העבירה, ואין כל נסיבה המצדיקה אי התייצבות המבקש במועד שנקבע.

למען שלמות התמונה יצוין, כי בקשה דומה של המבקש, במסגרת תיק תתע 3970-08-18, נדחיתה לאחר דיון במעמד הצדדים בהחלטה מיום 23.1.19; אך המבקש הודיע כי הוא עומד על בקשתו זו.

על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות, אינני מוצאת מקום לקבל את הבקשה.

באשר לעילת הביטול שעניינה סיבה מוצדקת לאי התייצבות

המבקש לא הוכיח סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

בענייננו, הזמנה לדיון נמסרה לנאשם-המבקש במועד קבלת הדוח והוא אישר קבלת הדוח בחתימתו ביום 27.9.18 כעולה מהזמנה לדין וכתב אישום.

קיימת, אם כן, אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדרו, וזאת נוכח חתימתו על אישור המסירה בטופס 'הזמנה לדין וכתב אישום' הכולל את תאריך הדיון בו נשפט המבקש בהיעדרו. ברי אם כן, כי המבקש ידע אודות מועד הדיון.

משנמסר מועד הדיון למבקש היה עליו להתייצב לדיון או לחילופין להגיש בקשה מתאימה מבעוד מועד לדחיית מועד הדיון.

המבקש אף לא צירף לבקשה אסמכתאות או מסמכים כלשהם היכולים להעיד על נסיבות אשר מנעו ממנו התייצבותו לדיון במועד.

3

עם כל ההבנה למצבה הרפואי של רעייתו של המבקש, אין בכך הצדקה לאי ההתייצבות לדיון או אי הגשת בקשה מתאימה שעה שלא צורף אישור רפואי המעיד על הצורך ללוות את רעיית המבקש לטיפול או לביקור רופא באותו היום בו נקבע הדיון.

באשר לעילת הביטול שעניינה חשש לעיוות דין

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (רע"פ 2474/18 יואל גולדברג).

על פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין, ו"טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו", ו"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

בענייננו, אין בבקשה כל נימוק המצביע כי עלול להיגרם למבקש עיוות דין, ולא פורטו נימוקים כלשהם המצביעים על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

אינני סבורה כי יש בטענה כי המבקש היה מבקש לצרף את הדוח לתיק אחר כדי להקים חשש לעיוות דין, שכן בעצם כוונת הצירוף ניתן ללמוד על כוונת הנאשם להודות בדוח.

יתרה מכך, המועד בו נשפט המבקש בתיקים אחרים, אשר נטען לצירוף תיק זה לתיקים אחרים אלה, קדם למועד ביצוע העבירה בענייננו. לעניין זה ייאמר, כי ריבוי עבירות אף הוא אינו מקים חשש לעיוות דין, ואין בעובדה שהמבקש המשיך וביצע עבירות כדי להצדיק את ביטול פסק הדין בעניינו בעילה של עיוות דין.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

מורה על ביטול עיכוב ביצוע גזר הדין שניתן ביום 29.1.19. פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם ביום 19.12.18 יוותר על כנו.

ניתנה היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.

4