1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
 

בפרשה שבפני זומן המבקש כדין בהתאם לחוק גם אם אישור המסירה חזר כ"לא נדרש".

ראה בעניין זה את החלטת בית המשפט המחוזי (חיפה) בעפ"ת 20229-12-17 דוד חזן נגד מדינת ישראל, החלטה מיום 2.1.18 המדברת בעד עצמה.

בפרשה זו לא הראה המבקש בכל דרך כי אי קבלת הדואר נבעה מסיבה אשר אינה תלוייה בו.

גם ביחס לעבירה עצמה, לא הראה המבקש בכל דרך כי נגרם לו עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו שאינה חורגת ממתחם העונש ההולם.

לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין בכל דרך ולכן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ח, 05 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.