1

לפני בקשה לביטול פסק דין.

1.         לנאשם נרשם דוח מסוג "ברירת משפט" שעניינו נהיגה במהירות העולה על המותר. לדיון שהתקיים בעניינו של הנאשם - לפי בקשת הנאשם, יש לציין - לא התייצב הנאשם ועל כן נשפט בהיעדרו ונגזר עליו הקנס הקבוע בדין לעבירה בנסיבותיה.

2.         הנאשם הגיש בקשה לביטול פסק דין ובה טען כי היה חולה. לבקשה צירף תצהיר לקוני וכן אישור רפואי הנושא תאריך הדיון ( 13.3.16).

3.         המאשימה מתנגדת לבקשה בנימוק כי חלפו כ- 3.5 חודשים מן המועד בו נשפט הנאשם.

דיון והכרעה

2

4.         דין הבקשה להידחות. הנאשם אינו חולק כי זומן כדין לדיון בעניינו אך טוען כי היה טעם סביר לאי התייצבותו לדיון ( מחלה) לכאורה טעם זה מצדיק ביטול פסק הדין. אלא מאי? מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי ההודעה על גזר הדין נשלחה אל הנאשם והומצאה לו כדין ביום 3.4.16. על פי סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בקשת נאשם לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו תוגש "תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע"

6.         נמצא כי את הבקשה לביטול פסק דין היה על הנאשם להגיש לכל המאוחר עד 3.5.16. בקשה זו הוגשה ביום 27.6.16, היינו לאחר המועד הקבוע בדין להגשתה ומבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד. מטעם זה איני סבור כי אני מוסמך לדון בבקשה וממילא אינני מוסמך לקבלה. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ו, 30 יוני 2016, בהעדר הצדדים.