1

מונחת בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 02.05.16.

במסגרת פסק הדין הרשעתי את המבקש בעבירה לפי סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה והטלתי עליו

קנס בסך 1,500 ₪, פסילת רישיון נהיגה ל-10 חודשים ו-4 חודשי פסילה על תנאי לתקופה של 3 שנים.

לטענת המבקש נבצר ממנו להגיע במועד הדיון ולכן הוא ביקש מסופיאן אל הוזייל ,שהוא נאשם בתיק 6783-03-16 ,לדחות את התיקים של שניהם, ונאמר לו על ידי סופיאן שהוא אכן דחה אותם.

עוד הוסיף המבקש כי הוא משמש נהג אוטובוס והוא זקוק לרישיון הנהיגה לצורך פרנסתו וכלכלת תשעת ילדיו (המבקש צירף מכתב ממעסיקו באשר לסיבת היעדרותו ביום הדיון).

ב"כ המשיבה, הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שהמבקש זומן כדין ואף חתם בפני השוטר על ההזמנה לדין.

2

כמו כן, המבקש בדיון הקודם ביקש דחייה לצורך התייעצות עם עורך דין ועל אף זאת, לא התייצב לדיון שנקבע לו. משכך, לא הציג כל סיבה מוצדקת לאי התייצבותו.

אולם מבדיקה שערכתי בתיק של חברו , מצאתי כי חברו של המבקש התייצב במועד הדיון ,לא התייחס כלל לתיק זה אלא ביקש ייצוג של סניגור ציבורי. והתיק שלו אכן נדחה.

באשר לעבירה המיוחסת למבקש, המבקש לא נתן כל התייחסותו לעבירה הנ"ל ולא העלה כל טענת הגנה בבקשתו.

באשר לפרנסתו של המבקש, סבור אני כי אם אדם זקוק לרישיונו על מנת לפרנס את משפחתו, צריך הוא לעשות כל שניתן על מנת לשמור עליו ,,ובין היתר ,לבדוק שהוא מתיר לאדם לנהוג כאשר ברשותו רישיונות תקפים ואם הוגש נגדו דו"ח בגין עבירה חמורה זו, הוא היה צריך לדאוג בעצמו להגיע לדיון ולא "להסתמך" על חברו, מה עוד ואין כל ראייה לתמוך בטענתו שאכן ביקש זאת מחברו.

אוסיף כי עצם העובדה כי המבקש התייצב בדיון הקודם וביקש דחייה כדי להביא עו"ד, מצביע כי הבין משמעות האישום, ואם הוא לא התייצב, עליו להלין רק על עצמו.

בשולי הדברים, אציין כי כבר נכתב רבות בפסיקה שפרנסה אינה מהווה שיקול בענישה.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה והתיר פסה"ד על כנו.

הודעה תשלח לצדדים.

3

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, בהעדר הצדדים.