1

לפני בקשה לביטול פסק דין.

1.         לנאשם נרשם דוח שעניינו הפרעה לתנועה בניגוד לתקנה 71 (1) לת"ת. במועד הדיון בתיק הציגה התובעת לבית המשפט אישור מסירה לנאשם. משלא התייצב הנאשם לדיון - נשפט בהיעדרו. כעת טוען הנאשם כי לא ידע על הדיון, לא זומן אליו ואינו יודע מה הקשר בינו לעבירה המיוחסת לו. התביעה מתנגדת לבקשה בנימוק כי הוצג לבית המשפט אישור מסירה כדין.

דיון

2          בקשת הנאשם, המיוצג על ידי עו"ד, כוללת טענות עובדתיות שונות ללא תצהיר המאמת את טענות אלה, המשמשות יסוד לבקשה. הכלל בבקשות מעין אלה הוא כי ".. [ש] על המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש" (רע"פ 9142/01‏ איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נ"ז(6) 793). לטעמי די בכך שאף לא טענה אחת מטענות הנאשם גובתה בתצהיר כדי לדחות את הבקשה.

2

3.         יתרה מזו, לדידי אין סתירה הכרחית בין טענת הנאשם לפיה לא ידע על הדיון לבין המסקנה המשפטית לפיה הוזמן כדין. המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת כי הכלל במקרים אלה הוא לראות את ההזמנה כמי שנמסרה כדין לנאשם לאחר חלוף 15 יום ממועד המשלוח "זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן." במקרה זה, טענת הנאשם כי לא ידע על ההזמנה ועל הדיון - ממנה משתמע כי לא קיבל את ההודעה - לא גובתה בתצהיר ועל כן לא ניתן לראות בו כמי שהוכיח שלא קיבל את ההודעה בכלל או מסיבות שאינן תלויות בו. גם טענת הנאשם לפיה אינו יודע מה הקשר בינו לעבירה המיוחסת לו היא טענה בעלמא. לא ניתן להבין ממנה מהו קו ההגנה של הנאשם: האם ניתן להבין מהטענה, למשל, כי הנאשם כופר בהיותו בעלי הרכב בו בוצעה העבירה? ; האם ניתן להבין ממנה כי אינו כופר בהיותו בעלי הרכב אלא כופר רק בביצוע העבירה במקום ובזמן האמורים בכתב האישום? מטיעונו הסתום והמעורפל של הנאשם לא ניתן לדלות מידע ביחס לשאלות אלה ומכאן שלא ניתן לקבוע מהו, ולו באופן כללי, קו ההגנה של הנאשם. בהתאם, לא ניתן גם לקבוע על סמך טענה סתמית זו שמעלה הנאשם, כי אי ביטול הכרעת הדין יסב לו עיוות דין.

די באמור כדי לדחות בקשה זו.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ו, 22 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.