1

בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות.

לנאשם ניתנה ביום 1.4.20 הודעת תשלום קנס בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה (ב) (1) לתקנות התעבורה,

ביום 20.4.20 שלח הנאשם בקשה להישפט. בקשתו התקבלה ביום 20.4.20. לפי גרסת המשיבה- הבקשה התקבלה בתאריך 6.5.20. כפי שעולה מהמסמכים, המכתב התקבל בתאריך 20.4.21, ואילו תאריך 7.5.21 הוא התאריך בו נשלחה תשובה מאת מרכז פניות נהגים ארצי.

התיק נפתח בבית המשפט ביום 17.5.21.

ב"כ הנאשם טען, כי חלה התיישנות על העבירה, זאת מאחר שכתב האישום בעניינו הוגש למעלה משנה ממועד ביצוע העבירה, דבר הנוגד את סעיף 239א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי אין להגיש כתב אישום אם עברה למעלה משנה מיום ביצוע עבירת הקנס.

המאשימה התנגדה לבקשה והפנתה לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי; וטענה, כי משהנאשם שלח בקשה להישפט, והרשות קיבלה בקשתו, מרוץ הזמנים נעצר.

דיון

סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי:

עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב);

2

עם זאת, סעיף 225א(ב) לחוק קובע כי:

אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א).

באשר להגשת בקשה להישפט, קובע סעיף 229(א)(2) לחוק כי -

מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

[...]

(2)     הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה

לאחר מסירת הודעה על רצון להישפט כאמור, קובע סעיף 230 לחוק כי -

הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו;

לטענת ב"כ הנאשם, מאחר שחלפה מעל שנה מיום ביצוע עבירת הקנס ועד להגשת כתב האישום בענייננו, יש לקבוע כי חלה התיישנות על העבירה.

אלא שבענייננו, חל סעיף 225א(ב) הקובע, כי מעת שהגיש הנאשם בקשה להישפט, אין מניעה להגיש נגדו כתב אישום אף לאחר המועדים הקבועים בחוק, והמועד הקובע הוא מועד משלוח הזמנה למשפט לפי סעיף 230.

ראו רע"פ 867/18 ראובן נתאי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.02.2018):

"ראשית, המבקש אינו בא בגדריו של סעיף 225א לחוק, שכן הומצאה לו הודעת תשלום קנס בפרק הזמן האמור בסעיף קטן (א), ובכל מקרה, מעת בקשתו להישפט אין מניעה להגיש נגדו כתב אישום אף לאחר המועדים הקבועים בחוק, זאת לפי סעיף קטן (ב) (ראו גם: רע"פ 2487/15 אייל אבולפיה נ' עיריית רמת גן).

שנית, לשונו של סעיף 230 לחוק ברורה, ועל פיה יש לשלוח את ההזמנה למשפט בלבד בתוך שנה מיום הבקשה להישפט. הסעיף אינו מתייחס כלל למועד משלוח כתב האישום כתנאי להימצאות בתוך התקופה בה ניתן לדון באישום.

3

יתרה מזאת, ההסדרים המיוחדים הנוגעים לעבירות קנס לגביהם התבקשה ברירת משפט באים לידי ביטוי גם באשר לדין ההזמנה למשפט, כפי שנאמר בתקנה 44ג לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 -

"הזמנה למשפט לפי סימן זה דינה כהזמנה למשפט וככתב אישום שהומצא לנאשם כדין, ודין העתק ממנה משהוגש לבית המשפט, כדין כתב אישום שהוגש לבית המשפט כדין".

הנה כי כן, קובע המחוקק במפורש, בחקיקה ראשית ובחקיקת המשנה, כי לעניין מרוץ ההתיישנות בנסיבות כגון דנן, המועד הקובע הוא מועד מסירת ההזמנה לדין. כל פרשנות אחרת תאיין את כוונת המחוקק באשר להסדרים אלה."

אשר על כן, מועד שליחת ההזמנה לדין הוא המועד הקובע, ולא מועד הגשת כתב האישום

ועל המאשימה לשלוח לנאשם הזמנה למשפט בתוך שנה מיום קבלת הודעתו על רצונו להישפט.

מרוץ ההתיישנות מתחיל כאשר הנאשם מודיע על רצונו להישפט, ומרגע הודעה זו עומדת למאשימה תקופת זמן של שנה למשלוח הזמנה לדיון לנאשם.

לפיכך, על המאשימה להוכיח, כי הזמנה לדין נשלחה לנאשם בתוך תקופה של שנה מקבלת הבקשה להישפט.

על פי אישור משלוח הדואר שהוגש על ידי המאשימה, ניתן לראות כי הדואר נשלח בתאריך11.3.21 ונמסר ליעדו בתאריך 30.3.21.

לסיכום:

בתאריך 20.4.21 התקבלה בקשת הנאשם להשפט אצל המאשימה.

בתאריך 11.3.21 נשלח לנאשם דוח הזמנה לדין משוחזר ובתאריך 30.3.21 נמסר ליעדו.

ההודעה נשלחה והתקבלה בתוך שנה מיום הבקשה להישפט בהתאם לסעיף 229(א) לחסד"פ.

מעבר לזאת, על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 -ישנה חזקה שההודעה התקבלה עוד לפני תום השנה ואף התקבלה בתוך השנה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת ההתיישנות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אב תשפ"א, 23 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

4