1

1.         לפני טענה להורות על ביטול כתב האישום, מכח סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב] התשמ"ב-1981, שלפיו, העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.

2.         על פי כתב האישום, ביום 25.3.19, סמוך לשעה 8:20, נהגה הנאשמת, ברכב פרטי, תוצרת "שברולט", מ.ר. 3724675, כשרישיון רכבה פקע ביום 28.12.16, תקופה העולה על שנה.

3.         בדיון לפני טען ב"כ הנאשמת שרישיון הרכב של הנאשמת היה בתוקף ביום האירוע. לאימות טענותיו הציג את רישיון הרכב (סומן נ/2), עליו קיימת חותמת משרד הרישוי, מיום 27.3.19. כן הוגש מסמך, שכותרתו "תשלום רישיון רכב" (נ/1), שלפיו, אגרת הרישיון שולמה ביום 30.10.18.

4.         ב"כ המאשימה טוען, מנגד שלנאשמת לא היה רישיון רכב בעת ביצוע העבירה, והראיה היא רישיון הרכב שהציג בא כוחה (נ/2), ממנו עולה שהוא תקף החל מיום 27.3.19, יומיים לאחר מועד ביצוע העבירה. נטען שתקפות רישיון הרכב נקבעת על פי המועד המופיע בחותמת משרד הרישוי. בנוגע לאישור התשלום שהוגש (נ/1), נטען, זה הופק מהאינטרנט, ולא ניתן לדעת מה תוקפו.

2

הכרעה

5.         ברישיון הרכב שהוגש (נ/2), עליו לא חלקה המאשימה, מופיעה חותמת משרד הרישוי, מיום 27.3.19 בלבד. חותמת זו מעידה על תקפות הרישיון מיום זה בלבד.

המסמך שהגיש הסנגור, לעניין תשלום רישיון הרכב (נ/1), מעיד על יום תשלום אגרת רישיון הרכב בלבד. במסמך נ/1 מצוין במפורש שאין בו די ומיד לאחר ביצוע התשלום יש לגשת למכון הרישוי ולבצע מבחן רישוי שנתי. היינו, העובדה שהנאשמת שילמה את האגרה ביום 30.10.18, אין בה די, ורישיון הרכב בתוקף החל מיום חתימת רשות הרישוי על הרישיון. חתימת משרד הרישוי מאשרת למעשה שהרכב עבר את מבחן הרישוי בהצלחה.

לסיכום, רישיון הרכב היה תקף מיום 27.3.19, יומיים לאחר מועד ביצוע העבירה, ומכאן, שהטענה המקדמית נדחית.

התיק נקבע למענה לכתב האישום ליום 1.7.2019 בשעה 09:00.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ט, 06 מאי 2019, בהעדר הצדדים.