1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 19.11.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה והוטל עליה קנס בסך 1,100 ₪.

3.         המבקשת טענה כי היא לא קיבלה את הזימון לדיון ולכן לא התייצבה לדיון. טענה שהיא לא התגוררה בכתובת אליה נשלח לה הזימון לדיון וזאת מיום 1.10.19 וצירפה חוזה מכירת דירה.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הכתובת אליה נשלח הזימון היא הכתובת אותה מסרה המבקשת בבקשתה להישפט.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובאישור המסירה לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

2

6.         משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

7.         מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נמסר לידי המבקשת עוד ביום 6.6.19 והיא אישרה קבלת דבר הדואר בחתימתה. מכאן שהזימון לדיון הומצא למבקשת כדין. גם אם בית המשפט מקבל טענתה כי היא לא התגוררה במועד הדיון בכתובת אליה נשלח לה הזימון הרי שדבר הדואר התקבל בידיה במועד בו עדיין התגוררה בכתובתה "הישנה", לשיטתה, והיא אף אישרה קבלת הזימון בחתימתה. הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינו מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

8.         המבקשת לא העלתה טענות הגנה כלשהן ולא מצאתי כי העונש שנגזר על המבקשת חורג ממתחם הענישה ואף לא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקשת עיוות דין.

9.         לאור כל האמור הבקשה נדחית.

10.       ההחלטה על עיכוב ביצוע גזר הדין מיום 6.3.20 מבוטלת. הנאשמת תשלם את הקנס עד ליום 1.5.20.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תש"פ, 27 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.