1

בפני בקשה לביטול פסק דן אשר ניתן בהעדר כדין ביום 6.11.3.

התביעה נמנעה מלהגיב.

הנאשמת הוזמנה לדיון כדין כפי שעולה מאישור המסירה עליה היא חתומה עוד מ 18.8.13.

הנאשמת לא טרחה לשלוח בקשה כלשהי לפני מועד הדיון.

הנאשמת גם לא התייצבה ועל כן ולאור סעיף 240 לחסד"פ נשפטה בהעדר.

גזר הדין הומצא אל המבקשת עוד ביום 11.11.13 וגם אז לא טרחה להגיש בקשה מתאימה.

רק בחלוף למעלה משנתיים נזכרה המבקשת להגיש בקשה אליה צרפה פסק דין מיום 18.11.13 המלמד כי הנאשמת מכרה את הרכב לאחר. עוד עולה מפרוטוקול הדיון האזרחי כי הנאשמת לא העבירה בעלות במעמד המכירה ולאחר מכן התקשתה לבצע העברת בעלות בשל חוסר שיתוף פעולה.

ניכר כי אלמלא פעולות אכיפה כנגד המבקשת לא היתה מטריחה עצמה להגיש הבקשה.

אין הסבר לאי ההתייצבות לדיון.

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר יש להגיש תוך 30 יום מיום המצאתו.

בעניננו השיהוי בהגשת הבקשה רב ואין לו הסבר.

2

לגופו של ענין, סעיף 27ב לפקודת התעבורה קובע אחריות לבעלים הרשום אלא אם יוכיח מי נהג ברכב במועד העבירה.

המבקשת לא פנתה למשטרת ישראל מבעוד מועד להעלאת טענותיה ואף לא לבית המשפט.

היה על המבקשת להתייצב לדיון בבית המשפט לתעבורה להעלות טענותיה, להמציא מסמכים להוכחת החזקה ברכב נכון למועד העבירה ו/או לנהל הליך של שמיעת ראיות, אם המחזיק הנטען לא משתף פעולה.

אם היתה עושה כן במועד היה ניתן לזמן את המחזיק הנטען , לשמוע את הראיות במועד בו ניתן לבצע הסבה , ואם בית המשפט היה מגיע למסקנה זהה לזו שהגיע בית המשפט האזרחי כעולה מפסק הדין בה"פ 38744-06-13 , שניתן בהעדר כי אז ניתן היה להסיר מהמבקשת את האחריות הקיימת מכח החזקה שבחוק לביצוע העבירה.

היום, בחלוף זמן ניכר ממועד העבירה וממועד גזר הדין יש קושי לעשות כן וזאת בשל מחדלה של המבקשת.

בנסיבות הענין נכון היה לדחות את הבקשה, אולם מחשש לעיוות דין אענה לבקשה בכפוף להטלת הוצאות לפי סעיף 130 לחסד"פ על סך 500 שח' .

אם ההוצאות לא ישולמו תוך 30 יום פסק הדין יישאר על כנו.

התיק נקבע לתזכורת בית משפט למעקב ליום 2.6.16 שעה 9:30.

אם ההוצאות ישולמו במועד, יתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 6.6.16 שעה 13:00.

אם לא תהא התייצבות תהא שפיטה בהעדר.

התביעה תבדוק עמדתה לגוף האישום.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ו, 03 מאי 2016, בהעדר הצדדים.