1

בפני בקשת הנאשם למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו.

הנאשם זומן כדין לדיון שהתקיים ביום 8.11.15 , אך הוא וב"כ לא התייצבו לדיון.

לא הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון טרם הדיון.

משכך נדון הנאשם בהעדרו והורשע בעבירה של נהיגה בשכרות מכח סירוב בניגוד לסעיף 63(2) ו64ד(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 והושתו עליו פסילה למשך שנתיים, קנס בסך 1000 ₪ ופסילה למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

יצוין, כי מדובר בבקשה שניה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנאשם.

ביום 23.3.15 ניתן פסק דין בהעדר התייצבות הנאשם וב"כ לדיון. לפנים משורת הדין בוטל פסק הדין והתיק נקבע להקראה ביום 11.6.15 .

2

ביום 11.6.15 התייצבו הנאשם וב"כ לדיון ולבקשתם ועל מנת לאפשר להם לבוא בדין ודברים עם המאשימה נדחה הדיון ליום 8.11.15 אליו כאמור לא התייצבו.

ב"כ הנאשם הגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי הגיע להסדר טיעון עם המאשימה בתיק וכי גזר הדין סותר את ההסכמות הקודמות אליהם הגיע עם המאשימה.

עוד טען, כי ישנה סיבה מוצדקת להיעדרותו ולהיעדרות הנאשם מהדיון אך לא ציין בבקשתו מהי סיבת ההיעדרות.

בתגובתה, התנגדה מאשימה לבקשה כיוון שלא פורט בה מה מנע מהנאשם וב"כ להתייצב לדיון וכי הטענה להסכמות בינה לבין הנאשם היא כללית וסתמית ואינה נתמכת בתצהיר.

בקשתו של הנאשם אינה מפרטת כלל את הסיבה לאי התייצבותו לדיון. גם טענתו להתגבשות הסדר טיעון עם המאשימה נטענה בעלמא ללא תצהיר וכשהמאשימה שוללת קיומו של הסדר ומבקשת לדחות את הבקשה.

בנוסף העונש שהוטל על הנאשם הינו מקל שכן מדובר בעונש הפסילה המינימלי הקבוע בחוק, וזאת כאשר המבקש הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב הנחשבת לנהיגה בדרגת שכרות מקסימלית.

הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שנתנה לו ובפעם השנייה לא התייצב לדיון בעניינו.

לאור האמור הבקשה נדחית.

במידה והנאשם יגיש בקשה לביטול פס"ד במועד הקבוע בחוק דהיינו 30 יום מיום שהומצא אליו פסק הדין לפי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, עליו לפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט וזאת בטרם מתן החלטה או להציג אישור הפקדת רישיון ולצרפה לבקשה.

מזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ו, 08 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

3