1

בפניי בקשה לביטול גזר הדין שניתן בהיעדר המבקש ביום 24/03/19.

גזר הדין ניתן בהיעדרו של המבקש, בגין עבירה של נהיגה תוך שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לסעיף 28 (ב)(1)(א) לפקודת התעבורה. במסגרת גזה"ד, הוטל על המבקש תשלום קנס בסך 1,000 ₪, סכום זהה לסכום הקנס המקורי שניתן בגין העבירה.

בבקשתו, פירט המבקש נימוק אחד לביטול פסה"ד שניתן בהיעדרו.

המבקש טען כי לא הגיע לדיון בשוגג.

2

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, טענה כי נימוקי המבקש לא מגלים עילה לביטול פסה"ד, טען כי המבקש עשה דין לעצמו ובחר שלא להתייצב לדיון וכי לא ייגרם עיוות דין באם גזה"ד יוותר על כנו.

צודק ב"כ המשיבה כי המבקש זומן כדין, ולכן נשפט בהיעדרו כדין.

טעות או בלבול, גם אם נעשו בתום לב אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (ראה: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 8228/11 זוהר בוקריס נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 10.11.11, רע"פ 9183/11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 7.2.12).

אין בנימוק המבקש כדי להצדיק היענות לבקשתו.

אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

הענישה שהושתה על המבקש מידתית, כמו גם לא מצאתי לקבוע כי ייגרם למבקש עיוות דין באם לא יבוטל גזר הדין. (ראה: רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מ"י, הש' א. שהם, 28.11.13, רע"פ 7862/13 ג'סאן אבו אלמפלפל נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 20.11.13).

לפיכך, דינה של בקשה זו להידחות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ט, 15 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.