1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 30.1.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה ברכב שאינו תקין, עבירה מיום 4.6.20, ונגזר עליו קנס בסך 1,000 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

2

מאישור המסירה עולה כי ההחלטה בדבר דחיית מועד הדיון מיום 2.2.21 (בשל הודעת המנהל בדבר התפשטות נגיף הקורונה) נשלחה למבקש ונמסרה לידיו והוא אישר קבלתה בחתימתו ביום 7.2.21. מכאן, שבוצעה מסירה כדין.

6.         המבקש אינו מכחיש כי קיבל את ההחלטה בדבר דחיית מועד הדיון והמועד החדש שנקבע אלא שלטענתו המתין לקבלת זימון לדיון. טענה זו אין בידי לקבל שעה שלמבקש נמסרה הודעה על ביטול הדיון בה צויין מועד דיון ההקראה החדש שנקבע. מדובר בטענה תמוהה על פניה שכן המבקש היה מודע למועד הדיון ולמרות זאת בחר שלא להתייצב לדיון. לעניין זה, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

7.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

8.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

9.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

            המבקש ישלם את הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 27.4.22.

10.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב' תשפ"ב, 01 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.