1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 23.1.23 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגת רכב עליו נמסרה הודעת אי שימוש, ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,600 ₪, פסילה לתקופה של שלושה חודשים בפועל, ופסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים למשך שנתיים.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

2

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         המבקש קיבל הזמנה לדין לידיו במועד הארוע ואין מחלוקת כי זומן כדין. אשר לטענת המבקש כי טעה לחשוב שהדיון מתקיים ביום 23.2.23, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

6.         מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענות ההגנה שהעלה המבקש והוא אף לא הציג כל אסמכתא לנטען על ידו. עוד יש לציין כי העונשים שנגזרו על המבקש אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה, כאשר רכיב הפסילה בפועל עומד על הרף התחתון של מתחם הענישה ביחס לרכיב זה, פסילת המינימום הקבועה בחוק לצד העבירה. נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של המבקש אולם במכלול הנסיבות, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 23.4.23.

הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה שלו בהתאם לפסילה למשך 3 חודשים האמורה בגזר הדין לא יאוחר מיום 23.4.23 בשעה 09:00 והפסילה תחושב כנגד הפקדה.

בית המשפט מסביר למבקש כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט ואם אין בידיו רישיון נהיגה תקף, עליו להפקיד תצהיר ערוך כדין.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"ג, 19 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.