1

בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 09.07.14.

אין צורך להכביר מילים אודות השיהוי הניכר מאז מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה דנן, מה גם שלא נתבקשה הארכת מועד לצורך הגשתה.

מעבר לכך, קיימת אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדר, וזאת נוכח חתימתו על טופס "כתב האישום וההזמנה לדין" הנושא את תאריך הדיון בו נשפט המבקש בהיעדרו.

לאור כך, ברי כי המבקש ידע אודות מועד הדיון ובושש מלהתייצב אליו.

לעניין המסמכים הרפואיים שצורפו, אין המדובר במסמכים הנושאים את תאריך הדיון או למצער הקודמים לו או מאוחרים לו במעט. המדובר במסמכים מאותה תקופה, אך אינם כאלה היכולים להעיד על "נבצרות רפואית" של המבקש אשר מנעה ממנו הופעה לדיון בו נשפט, לבסוף, בהיעדר.

2

זאת ועוד, באם הייתה קיימת נבצרות שכזו, היה על המבקש, שכאמור מועד הדיון נמסר לידיו והוא אף חתום על הטופס עליו מצוין המועד, להגיש בקשת דחיה טרם הדיון, לנמקה ולצרף אליה אסמכתאות רפואיות.

משלא עשה כן, לא עומדת לו כל סיבה מוצדקת המצדיקה ביטול פסק הדין.

לעניין הטיעונים אודות חומרת העונש, אלו טיעונים אשר אינם יכולים להישמע ע"י אותה ערכאה בה נגזר הדין, שהרי היא איננה משמשת כערכאת ערעור על עצמה.

אין בבקשה כל נימוק לגופו של עניין המראה כי ייגרם עיוות דין למבקש באם לא יבוטל פסק הדין שניתן בהיעדר.

לפיכך, דינה של בקשה זו להידחות.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ז, 13 יוני 2017, בהעדר הצדדים.