1

ביום 25.5.17 הודיע בית המשפט על זיכויו של הנאשם.

להלן הנימוקים להחלטתי:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 33(א) בתקנות התעבורה שמשמעותה נהיגה בשול הדרך.

הנאשם לא חלק על טענת השוטר כי נסע בשול הדרך בנסיבות שתיאר השוטר.

לפי גרסת השוטר, נסע הוא עצמו עם ניידת אחרי משאית שעקפה שיירה בשול הדרך, ובעודו נוסע אחריה, הבחין במראה הרכב בנאשם כאשר הוא נוסע בשול מאחוריו (בעודו מפעיל סירנה כדי לעצור המשאית).

השוטר עצר כדי לתת דוח תנועה לנהג המשאית, ומיד לאחר מכן פנה לנאשם לתת לו דוח בגין נסיעה בשול הדרך.

2

הנאשם טען מיד בפני השוטר כי נאלץ "לרדת" לשול הדרך מאחר ורכבו אינו תקין.

הנאשם בעדותו בפני טען כי נדלקה בלוח השעונים שלו נורה ומאחר וחשש כי המדובר בתקלה משמעותית, ביקש לרדת לשול הדרך ולבחון את מצב הרכב.

השוטר מצדו, טען כי ביקש את הנאשם להניע את הרכב, ולא נראה כי ברכב הייתה כל תקלה.

הנאשם טען כי לאחר הנעת הרכב כבתה הנורה ולכן לא יכול היה להוכיח לשוטר את הסיבה לכניסתו לשול.

לאחר ששמעתי את עדויות השוטר והנאשם לא מצאתי בדברי הנאשם כל אינדיקציה לאי אמירת אמת.

אמנם הנאשם לא הצליח להוכיח בכל ראייה חפצית (או חוות דעת) כי הייתה תקלה ברכבו.

אולם, תגובתו הראשונית לשוטר הייתה כי הייתה תקלה ברכבו.

עובדתית נסע הוא מאחורי ניידת משטרה המפעילה סירנה, ואין זה סביר בעיני כי אדם יבצע עבירה מסוג זה בסמוך ומאחורי ניידת משטרה אלא אם נקלע למצוקה ממשית אשר הצדיקה בעיניו הסוביקטיביות את ביצוע הנסיעה בשול הדרך.

שוכנעתי והתרשמתי מדברי הנאשם כי אכן נקלע למצוקה בשל תקלה בה הבחין ברכבו ואין המדובר בנסיעה בשול הדרך כדי לנסות ולחמוק מעומס תנועה.

אני מחליט לקבל את גרסת הנאשם ולכן מחליט לזכות אותו מהאישום אשר ייוחס לו בפרשה זו.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ז, 21 יוני 2017, במעמד הצדדים