1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 6.1.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של אי ציות לאור אדום, ונגזר עליה קנס בסך 1,600 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

2

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

הדיון נדחה לבקשת המבקשת בהחלטה מיום 24.1.21. מאישור המסירה עולה כי הזימון למועד הדיון הנדחה נמסר לידי הנמען הרשום, המבקשת, אשר אישרה קבלת דבר הדואר בחתימתה בתאריך 31.1.21. מכאן, שבוצעה מסירה כדין. בנסיבות אלה, המבקשת לא הציגה סיבה מוצדקת להיעדר התייצבותה לדיון. למעלה מן הצורך יצויין כי לולא קיבלה המבקשת את ההחלטה על דחיית מועד הדיון, בהתאם לבקשתה, הרי שהיה עליה להתייצב לדיון בתארך "המקורי" ומשלא עשתה כן, חזקה כי ידעה שבקשתה לדחות הדיון נתקבלה. אשר לטענת המבקשת כי חתימתה זויפה על גבי אישור המסירה, מדובר בטענה בעלמא אשר נטענה ללא כל ביסוס, ואין בידי לקבלה.

6.         מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענות ההגנה שהעלתה המבקשת. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקשת אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקשת עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

            המבקשת תשלם את הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 14.4.22.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אדר ב' תשפ"ב, 25 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.