1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר כדין. התביעה מתנגדת לבקשה.

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט ( אי חגורת חגורת בטיחות) ברירת המחדל היתה תשלום קנס.

הנאשם בחר להישפט, כפר , מועד ההוכחות נקבע בנוכחותו אך הוא לא התייצב לדיון.

משכך רואים אותו כמי שמודה ועל כן נשפט בהעדר.

המבקש טוען היום כי לא חש בטוב וצרף אישור, דא עקא האישור הופק יום לאחר מועד הדיון ואין הוא מופנה למוסדות משפטיים. המבקש לא טרח להגיש לבית המשפט מבעוד מועד בקשת דחייה בצירוף תיעוד רפואי רלבנטי למועד, המלמד על כך שנבצר ממנו להופיע לדיון בבית משפט.

בנסיבות אלו ונוכח פסיקה במקרים דומים אין בהסבר לאי ההתייצבות סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין (עיין: רע"פ 2282/07 דניאל דגן נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 14.3.07, ע"פ (י-ם) 4859/09 משה טל נ' מ"י, הש' ח. בן עמי, 14.1.10, עפ"ת 38380-12-12 סברי אליהו נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ', 18.2.13).

העונש שהוטל הולם את העבירה ונסיבות עושה העבירה.

2

לנאשם עבר מכביד, לחובתו 63 הרשעות קודמות, כולל עבירות בטיחותיות (עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, אי שמירת מרחק שגרמה לתאונת דרכים, אי ציות לתמרורים, נהיגה כשהרכב לא תקין) לרבות 9 הרשעות בגין עבירה זהה של נהיגה ללא חגורת בטיחות.

בנסיבות, אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ז, 03 מאי 2017, בהעדר הצדדים.