1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
 

בפרשה שבפני ובניגוד לנטען בבקשה, קיבל המבקש את כתב האישום והזימון למשפט באופן ידני מהשוטר אשר רשם ההזמנה לדין וכתב האישום.

הטענה לפיה לא ידע כלל על הדיון אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים למסרה התביעה בתגובתה.

גם לגופן של עבירות, לא העלה המבקש כל נימוק ממשי המראה כי נגרם לו עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו (ענישה המצוייה בתוך מתחם העונש הנוהג לעבירות שבוצעו).

לא מצאתי בנימוקי הבקשה נימוקים העולים בקנה אחד עם המבחנים אותם קבע בית המשפט העליון לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם.

מכל האמור לעיל, ולאחר שמצאתי כי לא נגרם כל עיוות דין למבקש, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ח, 05 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.