1

הנאשם מבקש כי התקופה שעברה מגזר הדין ועד ליום הגשת הבקשה תחושב כתקופת ריצוי העונש, הגם שלא הפקיד רישיונו וכן לבטל את תוספות הפיגורים בגין הקנס שהוטל עליו. טיעוניו של הנאשם נוגעים לשינוי החקיקתי שעניינו ביטול היכולת של רשות האכיפה והגביה להטיל הגבלות על רישיון הנהיגה של החייבים.

דין הבקשה להידחות גם לא תגובת המאשימה.

בהתאם להלכת ג'אבר (בש"פ 9075/12 וכן ע"פ 7323/19 אבו שריפה [26.2.20]), הסמכות לחישוב מניין ימי הפסילה נתונה לרשות הרישוי ולא לבית המשפט, כך שבקשת המבקש מבית המשפט לחישוב הפסילה ממועד גזר הדין דינה להידחות; ולו מטעם זה בלבד.

2

בנוסף, בהתאם לקבוע בפקודה ובתקנות על הנאשם היה להפקיד את רישיונו בתיק זה.

מעבר לאמור, מאחר והנאשם לא צירף את רישיןו הנהיגה או תצהיר כי אין בידיו רישיו ןנהיגה להפקהד, וזאת בהתאם להוראת סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, בשילוב עם הוראות תקנה 557 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961, הרי שלא ניתן להנפיק עבורו אישור הפקדה, עד יעשה כן.

באשר לביטול תוספת הפיגויר, הרי שהנאשם לא מעלה כל טענה או נימוק מדוע נמנע עד עתה מלשלם את הקנס שהוטל עליו בחודש יולי 2020.

הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ח אייר תשפ"ב, 19 מאי 2022, בהעדר הצדדים.