1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

בית המשפט העליון ממש לאחרונה ברע"פ 8427/17 אמנון סאלם נגד מדינת ישראל חזר קבע וביסס את המבחנים לצורך הדיון בבקשה מסוג זה תוך שקבע כי רק בהתקיים אחד מהמבחנים לעיל יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם.

עמדת המדינה עת התנגדה לבקשה סבירה בעיני ועדיפה על עמדת המבקש.

המבקש טוען כי "איבד" את הזמנתו למשפט לאחר שקיבל אותה לידיו משוטר.

אבדן ההזמנה אינו נימוק המצדיק את אי התייצבות הנאשם למשפטו. ככל ואיבד את הזמנתו היה עליו לברר בהתאם למספר הזהות שלו למתי נקבע משפטו ולהתייצב אליו במקום להתעלם מההליך.

אין ברף הענישה שנגזר וגם לא בטענה כי המבקש עבר לאחרונה את מבחני הרישוי כדי להצדיק קביעה לפיה נגרם למבקש עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו.

לו היה המבקש מתייצב למשפטו, יכול היה לבקש הליך שיקומי כזה או אחר הכולל המתנה הוצאת רישיון נהיגה. משבחר המבקש להתעלם מההליך בעניינו, ומשענישתו אינה חורגת ממתחם העונש הנוהג, אין אני מוצא כל הצדקה לחזור ולדון בעניינו.

עמדת המדינה מתקבלת ובקשת המבקש נדחית.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ט, 05 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.