1

החלטתי מיום 5.7.20 אינה עולה בקנה אחד עם הקבוע בסעיף 78(ג) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ולכן היא בטלה.

יחד עם זאת, נוצר בפרשה זו מצב בו הנאשם חזר בו בפני מהצהרתו על הודאתו במיוחס לו בכתב האישום במסגרת בקשה להעברת מקום דיון שהוגשה לבית המשפט העליון.

בהחלטה שניתנה על ידי כבוד השופט א.שטיין בבית המשפט העליון ביום 12.2.19, קבע כבוד השופט שטיין כי הנאשם "מצהיר כי הוא מודה במיוחס לו בכתב האישום", ובהישען על הצהרה זו נעתר הוא לבקשתו להעברת תיקו מבית המשפט בתל-אביב לבית המשפט בבאר-שבע.

2

הנאשם בחר שלא להתמיד עם הצהרתו כפי שניתנה לבית המשפט העליון, ולאור פסיקת בית המשפט העליון בבש"פ 9009/15 יוסף לאופר נגד מדינת ישראל וכן בבש"פ 8747/08 שורי דרוקר נגד מדינת ישראל, ספק רב אם בקשתו הייתה מתקבלת לו היה מצהיר כי אין הוא מודה בביצוע העבירה.

במקרים דומים אחרים בחר כבוד בית המשפט העליון להשיב התיק במקרה של חזרה מהודאה לבית המשפט המקורי (ראה למשל - בש"פ 7941/07 ז'קי קריספל נגד מדינת ישראל).

סמכות ההשבה לבית המשפט המקורי אינה מצויה בידי והיא נתונה מכח החוק בידי בית המשפט העליון בלבד.

אשר על כן, אני קובע כי החלטה זו תועבר לעיונו ולהחלטתו של כבוד השופט שטיין בבית המשפט העליון למען יתקבלו הוראות באשר למותב (בית המשפט) שישמע תיק זה לאור השינוי בעמדת הנאשם.

מזכירות בית המשפט תעביר החלטה זו לעיונו של כבוד השופט שטיין בבית המשפט העליון.

ניתנה היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.