1

1.         ראשית דבר:

            בפני בקשה לפסיקת הוצאות משפט ופיצויים מטעם המבקש.

2.         נסיבות המקרה:

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה. בדיון מיום 29/10/1, כפר המבקש במיוחס לו. לדיונים ביום 1/12/19 וליום 24/2/21 לא התייצב העד מטעם המשיבה ולפיכך ביקשה היא לחזור בה מכתב האישום. המבקש, אשר הגיע לכל הדיונים אליהם זומן, ביקש לפסוק לו הוצאות בשל הפסד ימי עבודה.

3.         דיון והכרעה:

עתירת המבקש לקבלת פיצוי והשבת הוצאותיו נסמכת על סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), הקובע כדלקמן:

(א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית המשפט;..."

2

העילה הראשונה - לא היה יסוד להאשמה:

בעילה זו, יש לבחון אובייקטיבית האם לנוכח התשתית הראייתית, היה תובע סביר וזהיר מגיע למסקנה שיש מקום להגשת כתב אישום. דהיינו, להוכיח כי כתב האישום הוגש מבלי שהיה לו בסיס כלשהו, או שהיסוד להאשמה היה רעוע ביותר... מדובר בסיטואציות חריגות של זדון, חוסר תום לב, רשלנות חמורה ביותר, או אי סבירות מהותית ובולטת... מטבע הדברים התממשות עילה זו צפויה להיות נדירה (ע"פ 1042/13 עובדיה קקון נ' מדינת ישראל).

בענייננו, קשה להסיק כי כתב האישום הוגש מבלי שהיה לו בסיס. אמנם המבקש כפר במיוחס לו באופן נחרץ, אך ללא עדותו של עד המשיבה לא ניתן לקבוע מסמרות לעניין זה, ובהתאם, לא ניתן מכוח עילה זו לפסוק פיצויים למבקש.

העילה השניה - נסיבות אחרות המצדיקות זאת:

באשר לעילה זו, נקבעו בהלכת דבש (ע"פ 4466/98) 3 קטגוריות של נסיבות דלעיל: הליכי המשפט עצמם, אופי וטיב הזיכוי, נסיבות אישיות של הנאשם החיצוניות למשפט.

באשר להליכי המשפט עצמם, למרות שהמבקש עצמו התייצב לכל הדיונים אליהם זומן, הרי שלדיון ביום 1/12/19 לא התייצב העד מטעם המשיבה. המשיבה טענה כי העד לא זומן ולא אותר טלפונית. בהחלטתי מדיון זה, התבקשה המשיבה במפורש לוודא את הופעת העד מטעמה לדיון הבא שלבסוף נדחה ונקבע ליום 24/2/21. עם זאת, גם לדיון מיום 24/2/21 לא התייצב העד והמשיבה, אשר טענה כי ניסתה שוב להשיג את העד אך ללא מענה מצידו, השכילה לבקש את ביטול כתב האישום.

באשר לאופי וטיב הזיכוי, הרי שבאופן טבעי, ביקשה המשיבה לבטל את כתב האישום, שכן ללא עדותו של העד מטעמה (השוטר עורך הדו"ח) הרי שאין ביכולתה להוכיח את גרסתה וההליך כנגד המבקש מתייתר למעשה.

3

באשר לנסיבות אישיות של הנאשם החיצוניות למשפט, טען המבקש לחפותו והסביר את עובדות המקרה ומדוע יש להורות על זיכויו ואף תיאר כי ביקש הוא מבעוד מועד לבטל את הדו"ח שנרשם לו ושלח הוכחות המגובות באמצעות צילומי מצלמת רכבו, אך זאת ללא מענה מצד המשטרה. בנוסף, לאור התייצבותו בשני מועדים בהם לא נערך דיון הוכחות בשל היעדרו של עד המשיבה, ביקש המבקש פיצוי על הפסד ימי העבודה.

לאור האמור לעיל באשר לעילה השניה, סבורני כי יש להורות למשיבה לפצות את המבקש. המשיבה לא ווידאה את התייצבות העד מטעמה חרף העובדה כי התבקשה לכך ע"י ביהמ"ש במפורש כאמור לעיל. הדבר חמור עוד יותר שכן מדובר בעדות יחידה התומכת בגרסתה, וללא התייצבות העד מטעמה (וזאת פעמיים ברציפות) מתייתר ההליך, ולכן אף ביקשה המשיבה את ביטול כתב האישום. בהשתלשלות האירועים, נאלץ המבקש להגיע פעמיים לדיון ההוכחות שבוטל בשל אי התייצבות העד מטעם המשיבה.

בנוסף, וכעולה מדברי המבקש שזעק לחפותו עוד בטרם החל ההליך המשפטי, הרי שראוי היה לבדוק מלכתחילה את טענותיו, כאשר פנה הוא מבעוד מועד למשיבה אך לא זכה למענה ולא היה מקום על פניו לגרור את המבקש לדיון הוכחות שכלל לא התקיים, דבר שמן הסתם גרם לו הוצאות ואף מטעם זה יש לפצותו (ת"פ (שלום חולון) 724/13 אפיקים שירותי תחבורה בע"מ נ' עיריית חולון (נבו 12.02.2014)).

עם זאת, על הפיצוי להיות מתון באופן יחסי שכן לא הביא המבקש כל אסמכתאות באשר לגובה הפיצוי שלטעמו מגיע לו לאור הפסד ימי העבודה כטענתו.

4.         סיכומו של דבר:

            מורה על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד המבקש.

            המשיבה תפצה את הנאשם ב- 750 ₪. הסך הנ"ל ישולם תוך 60 יום מהיום.

            המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ל' סיוון תשפ"א, 10 יוני 2021, בהעדר הצדדים.

4