1.         לפני בקשה נוספת לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות המבקש ביום 19.9.22.

2.         הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ודינה להידחות על הסף רק בשל כך.

3.         לטענת המבקש הקנס שולם כאשר קיבל לידיו את גזר הדין.

4.         סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע:

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג) או על אדם שבית המשפט החליט לקיים משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230".

5.         שני החריגים לכלל הקבוע בסעיף 229(ח) לחסד"פ לעניין אדם ששילם את הקנס, אינם מתקיימים במקרה שבפני.

ברע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 10.04.19)) קבע כב' השופט קרא:

"מלשון החוק עולה אפוא, כי בקשה להישפט היא דרך פעולה חלופית לתשלום הקנס, וכי שעה שהמבקש שילם את הקנס רואים אותו "כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו" - ומגבלת הזמנים המאפשרת להגיש בקשה להישפט בתוך תשעים הימים לפי סעיף 229(א)(2)לחסד"פ איננה חלה עוד בעניינו. היינו: מששילם אדם את הקנס, יחול לגביו ההסדר הקבוע בסעיף229(ח), ובקשות לביטול הקנס על ידי התובע או בקשות להישפט כרוכות בשיקול דעת ויתקבלו רק אם יעמוד המבקש בתנאים שאליהם מפנה הסעיף". (ראו בעניין זה גם: רע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 8.04.21))

6.         לפיכך מששולם הקנס, רואים במבקש כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו, כאשר על-פי ההלכה אין נדרשת בחינת הנסיבות בהן שולם הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 2.04.17) .

7. בנסיבות אלה ועל אף שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר בחנתי את טענותיו של המבקש שאינן נתמכות בראיות כלשהן ולא מצא לשנות החלטתי מיום 12.2.23.

8.         הבקשה נידחית.

ניתנה היום, י' אייר תשפ"ג, 01 מאי 2023, בהעדר הצדדים.