1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

המאשימה מתנגדת לביטול פסה"ד.

מדובר בדו"ח מסוג ברירת משפט בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, בו הודיע הנאשם על רצונו להישפט.

הנאשם לא התייצב לדיון ולכן, נידון בהעדרו לקנס בסך 1,000 ₪.

הנאשם טוען בבקשתו כי לא ידע על מועד הדיון וכי כופר בביצוע העבירה.

עיון בתיק מעלה, כי הזימון חזר בציון "לא נדרש".

הנאשם לא ערך כל בירור בדואר כדי להוכיח כי הוא אינו אחראי לאי קבלת הזימון, שנשלח לכתובת, שציין הנאשם בהודעתו להישפט.

הבקשה אינה עומדת בתנאים לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

גם כפירה כללית אין בה כדי להועיל לנאשם.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בין היתר ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18), אין כל הצדקה לביטול פסה"ד.

אני סבור כי בנסיבות הנ"ל לא נגרם עיוות דין לנאשם.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.