1

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 23.11.16 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של העמדת רכב על המדרכה, מיום 16.10.15 , בניגוד לתקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה ונגזר עליו קנס בסך 500 ₪.

3.         המבקש טען כי הזימון לדיון בבית המשפט לא הגיע לידיו מאחר ונשלח אל כתובתו הקודמת וכי אף שהודיע על שינוי מקום מגוריו לדואר באמצעות שירות "עקוב אחרי" דבר הדואר לא הגיע אליו לכתובתו החדשה. טען כי הוא החנה את ריכבו, כאמור בדו"ח, בשל מצוקת חניה במקום מגוריו הקודם וכי מדובר בעבירה שכיחה שם.

4.         המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי לא נסתרה חזקת המסירה וכי המבקש למעשה מודה בביצוע העבירה.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובאישור המסירה לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

2

6.         משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון נשלח לכתובתו הרשומה של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". טענת המבקש כי החליף את כתובת מגוריו אך לא הודיע על כך כנדרש במשרד הפנים, אלא רק ביצע שירות "עקוב אחרי" בדואר אינה סותרת את חזקת המסירה ומשלא פעל כנדרש אין לו להלין אלא על עצמו.

7.         מעבר לכך, המבקש אינו כופר בביצוע העבירה אלא טוען כי במקום קיימת מצוקת חניה מתמשכת הגורמת סבל לדיירים במקום.

בנוסף, לא מצאתי כי העונש שנגזר על המבקש חורג ממתחם הענישה הראוי ולא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו יגרום עיוות דין למבקש.

8.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ז, 25 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.