1

הובאה בפני בקשה לביטול פסק הדין בו נדון המבקש בהעדרו, ביום 24.6.18.

בתיק זה הוגש ביום 14.3.17 כתב אישום כנגד המבקש בגין נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, תוך אי ציות להוראות שוטר במדים.

ביום 8.5.17, נוכח אי התייצבות המבקש לדיון, הורשע המבקש בדין ונדון לפסילה בת 3 חודשים, פסילה על תנאי בת 3 חודשים, למשך שנתיים, וקנס בסך 1,200 ₪.

ב"כ המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין בה צוין כי במועד הדיון המבקש התייצב בבית המשפט, פנה לעמדת התובעים, מחוץ לאולם בית המשפט, מסר העתק מההזמנה לנציג המשיבה, אשר נכח בעמדה, וזה מסר לו כי אינו מוצא את התיק וככל הנראה בשל טעות, לא נפתח התיק ועליו להמתין לקבלת זימון חדש. צוין כי המבקש, שנפסל ל - 3 חודשים, הוא נהג חודש ופסילת הרישיון לתקופה של 3 חודשים, תחייבו בהוצאת רישיון נהיגה מחדש.

בנסיבות שצוינו, המשיבה הסכימה לבקשה הראשונה שהוגשה לביטול פסק הדין, ובית המשפט נעתר לבקשה וקבע דיון ליום 8.5.17.

2

לדיון שנקבע התייצב הסנגור וביקש דחיה על מנת לבוא בדברים עם התביעה. בדיון הנוסף, ביקש הסנגור, בשנית, לבוא בדברים עם התביעה והדיון נדחה.

בדיון שנקבע ליום 24.6.18 המבקש וב"כ לא התייצבו, ובית המשפט הורה בהחלטה כי פסק הדין שניתן ביום 8.5.17 עומד בעינו.

בבקשה המונחת לפני טוען הסנגור כי עקב טעות נרשם ביומנו כי מועד הדיון קבוע ליום 28.6.18 חלף יום 24.6.18.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, ככל שב"כ המבקש סבר כי הדיון קבוע ליום 28.6.18, היה עליו כבר באותו היום לעמוד על טעותו ולהגיש בקשה בהתאם. הבקשה דנן, צוין, הוגשה ביום 19.7.18 בלבד, כ - 21 ימים לאחר מועד הדין, ומכאן שטענות הסנגור משוללות כל יסוד. בנוסף, צוין כי הסנגור לא פרט את סיכויי ההגנה לעניין העבירות המיוחסות למבקש, ומכאן, שדין הבקשה להידחות אף מטעם זה.

המסגרת המשפטית

סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לדון אדם בהיעדר וקובע חזקה כי אם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו, וכי בית המשפט רשאי לדונו בהיעדר.  ונביא בקצרה את נוסח הסעיף.

"240.      (א)       בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

..........

(א)2        נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

(א)3        בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.......

(ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט).

3

נמצאנו למדים כי בכל מקרה שנאשם הוזמן ולא הופיע לבית המשפט, הרי ניתן לדונו בהיעדר.  אולם בית משפט רשאי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר (את הכרעת הדין או את גזר הדין, או את שניהם).

אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בס' 130(ח).

(ח)         נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין:

א. קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו.

ב. גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

התנאים אינם מצטברים. מכאן שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערי ביהמ"ש בפניו, ביהמ"ש ייעתר לבקשתו לביטול פסה"ד, גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות בלבד. אולם אם אין קיים חשש כאמור נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה ביהמ"ש את בקשתו.

בבואו להכריע בבקשה, על ביהמ"ש לשקול מגוון רחב של שיקולים, ביניהם, חומרת העבירה, הזמן שעבר מאז נשפט, הבעיות הטכניות שמעורר הביטול, האינטרס הציבורי שביעילות הדיון לעומת אינטרס הנאשם, ועוד. 

לענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש הוזמן כדין לדיון.

ב"כ המבקש טוען כי מדובר בטעות משרדית של משרדו. ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (להלן - עניין סוראיה איטליא) קבע ביהמ"ש כי טעות משרדית של משרד עוה"ד אין בה כדי להצדיק אי הופעה לדיון.

4

"על-מנת לשכנע את בית-המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק-הדין ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון (ראו ר"ע 418/85 הנ"ל [5]). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו." (א.ט.ג. - הדגשה שלי).

תכליתו של סעיף 240 לחסד"פ, כפי שמציין ביהמ"ש בעניין סוראיה איטליא, הינה ייעול ההליך הפלילי בעבירות קלות. ניתנת במסגרתו אפשרות לנאשם, אם הוא בוחר בכך, שלא להיות נוכח בעת הדיון כך שזה יתנהל בהיעדרו. הדין קובע שבמקרה כזה יראוהו כמודה בכל העובדות אשר בכתב-האישום, משמע: על הנאשם לדעת שאי-התייצבות כמוה כהודאה.

יתירה מכך, ב"כ המבקש לא פרט את סיכויי הגנתו של המבקש כנגד העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות.

לעניין העונש - מעיון בגזר הדין עולה כי למבקש לא נגרם עיוות דין. המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, תוך אי ציות להוראות שוטר במדים, ונדון לפסילה בת 3 חודשים, פסילה על תנאי בת 3 חודשים, למשך שנתיים וקנס בסך 1,200 ₪. ענישה שהיא מידתית וסבירה בנסיבות העניין.

יובהר כי בנסיבות העניין, לאחר שלמבקש וב"כ ניתנו מספר הזדמנויות להעלות טיעוניהם, אך הם בחרו שלא לעשות כן, אין מקום לקבל את הטענה כי המבקש הוא נהג חדש, ובנסיבות יהא עליו להסדיר את רישיונו מחדש.

לסיכום, הבקשה נדחית.

הכרעת הדין וגזר הדין יוותרו על כנם.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

5

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ט, 02 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.