1

לפני בקשה לביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר המבקש.

1.         נגד המבקש נרשמה ביום 14.4.2005 - היינו לפני למעלה מ- 10 שנים - הזמנה לדין שעניינה נהיגת רכב כאשר רישיון הרכב פקע מעל 6 חודשים. בהזמנה לדין, עליה נחזה הנאשם כחתום, צוין המועד שנקבע לדיון בבית המשפט - 15.9.05. במועד הדיון לא התייצב הנאשם ובעקבות כך נשפט ונגזר עליו עונש.

2.         כעת, מקץ למעלה מ- 10 שנים תמימות, עותר המבקש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו. לטענתו - ובהתבסס על תדפיס כניסות ויציאות מהארץ - הוא לא שהה בישראל במועד העבירה ( יצא מישראל ב- 24.4.04 ושב רק ב- 16.8.10). יתרה מזו, טוען המבקש כי אין ולא היה בבעלותו רכב "אאודי לבן" שלבעליו נרשמה ההזמנה האמורה לדין. המבקש טוען כי פנה להגשת תלונה במשטרת ישראל.

3.         המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מדובר בתיק ישן שאין אינטרס ציבורי בפתיחתו.

2

דיון והכרעה

4.         לטעמי יש לקבל את הבקשה. מעיון בתדפיס הכניסות והיציאות של המבקש מישראל, עולה לכאורה כי הוא כלל לא נכח בישראל במועד ביצוע העבירה ואף לא במועד מתן פסק הדין. די בכך כדי לקבוע כי למבקש קיימת הגנה טובה נגד המיוחס לו, לכאורה, בגדר ההזמנה לדין באופן שהותרת פסק הדין בעינו תסב למבקש עיוות דין של ממש. למותר לציין כי קיים אינטרס ציבורי מובהק שלא להותיר הרשעתו של חף מפשע על כנה רק משום שממועד שפיטתו ועד היום חלפו שנים לא מעטות. וודאי שהאינטרס הציבורי מכתיב שלא להותיר הרשעה כזו על כנה מקום בו עולה ספק ממשי בשאלת אשמתו של נאשם.

5.         בשולי הדברים אציין, כי על פי תדפיס הכניסות והיציאות שהציג המבקש, לאחר חזרתו לישראל בשנת 2010, הוא שהה לא מעט זמן בישראל. אין בבקשה כל הסבר מדוע לא הוגשה בקשה זו קודם לכן והעניין מעורר תמיהה. כך או כך, אני סבור כי מחדלו של המבקש, חמור ככל שיהיה, בהגשת הבקשה באיחור, איננו שוקל כנגד הצורך לבטל את פסק הדין נוכח הספק המתעורר בשאלה אם ביצע את המיוחס לו בהזמנה לדין.

6.         התוצאה היא כי אני מבטל את פסק הדין וקובע את התיק להקראה ליום 19.1.16 שעה 09.00. המבקש מוזהר בחובת התייצבות למועד.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ו, 07 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.