1

1.     בפני בקשה לחזרה מהודיה וביטול פסק דין שניתן בנוכחות הנאשם ביום 21.11.18.

2.     עסקינן בכתב אישום באשמת נהיגה ברכב כשתוקף רישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים מיום 15.11.2006, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, ובאשמת נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף , בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש).

2

3.     בדיון מיום 21.11.18 התייצב הנאשם, והצדדים הודיעו לבית המשפט, כי הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, הורשע על פי הודאתו, והוטלו עליו מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה בניגוד לסעיף 10(א) או בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה; קנס כספי בסך של 500 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 12 חודשים; ופסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים.

4.     חודש לאחר הדיון בו ניתן פסק הדין הגיש המבקש, באמצעות ב"כ, בקשה בהולה לחזרה מהודיה וביטול פסק הדין ועיכוב ביצוע גזר הדין, מן הטעם שנטען, כי המבקש לא היה מיוצג ולא הבין את משמעות עשיית הסדר עם התובע מחוץ לאולם בית המשפט ולא הבין את פרטי ההסדר לאשורם. נטען, כי ההודאה בכתב האישום לא היתה על דעתו של המבקש עצמו, כי המבקש כלל לא היה מודע ולא הבין את המיוחס לו בכתב האישום, לא הבין את מהות ההסדר שאליו הגיע עם ב"כ המאשימה, והופתע ונדהם לגלות את האמור בפרוטוקול הדיון לאור ההשלכות הרבות שיש לגזה"ד להשפיע על חייו. לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המבקש.

5.     לטענת המשיבה-המאשימה, מפרוטוקול הדיון עולה, כי הנאשם הבין את משמעות הודאתו ומשמעות ההסדר, ואף טען לעונש; ועוד באותו היום הפקיד את רישיונו וקיבל שובר תשלום, וניתן ללמוד מכך כי הנאשם הבין את משמעות ההסדר ורכיביו; כי העונש שהושת על הנאשם הינו סביר ומידתי ואף לא מצוי ברף העליון של מתחם הענישה; כי אין מדובר בעבירה ו/או בענישה המחייבת ייצוג, ואין המדובר במחזה נדיר בבתי המשפט לתעבורה בהם נאשמים שאינם מיוצגים בוחרים להודות בכתב האישום ומגיעים להסדר טיעון עם התביעה מבלי שיהיו מיוצגים; וכי הבקשה הוגשה כחודש לאחר מתן פסק הדין, ומקומה בערכאת הערעור ולא בפני המותב אשר נתן את פסק הדין.

דיון:

6.     בפתח הדברים ייאמר, כי המבקש לא צירף תצהיר לבקשה, הנסמכת על טענות עובדתיות, ויש לדחותה ולו מן הטעם הזה בלבד.

7.     מעבר לצורך, יש לדחות הבקשה גם לגופה. על-פי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, רק ברשות מיוחדת של בית המשפט, שתינתן "מנימוקים מיוחדים שירשמו", יותר לנאשם לחזור בו מהודיה לפני בית המשפט.

3

8.     "הלכה פסוקה היא, כי ככלל, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572 (1987)). יתרה מכך, בקשה לחזרה מהודיה המוגשת לאחר מתן גזר הדין, תתקבל בנסיבות נדירות עוד יותר (ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.5.2005); רע"פ 6532/07 חיים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.2007)). בנסיבות העניין, אומנם המבקש לא היה מיוצג בדיון בבית המשפט לתעבורה, אולם אין בעובדה זו לבדה כדי לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי ניכר מפרוטוקול הדיון, הן מדבריו של המבקש כי "למד את הלקח" וכי מדובר ב"עבירה חמורה ביותר" והן מדברי אביו כי "הוא יודע בדיוק מה הוא עשה", שאין מדובר במקרה בו המבקש לא הבין את המתרחש ונפל פגם בהודאתו. משכך אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לו לחזור בו מהודאתו." (רע"פ 8358/08 יצחק שטח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.01.2009).

9.     בענייננו, מפרוטוקול הדיון מיום 21.11.18 עולה, כי כתב האישום הוקרא למבקש והוא הבין את תוכנו, והגיב כי "אני מודה בעובדות כתב האישום. אני מבין את תוכנו של כתב האישום. אני מבין את ההסדר שהוצג ומסכים לו." (עמוד 1 שורות 19-22 לפרוטוקול הדיון), ואף טען לעונש וציין כי "אין לי רישיון נהיגה להפקיד. אני עובד 2,3 שעות כל יום יש לי נכות. יש לי 2 בנות קטנות" (עמוד 2 שורות 15-16 לפרוטוקול), וכי בית המשפט הזהיר את המבקש כי בית המשפט איננו כבול להסדר הטיעון (עמוד 1 שורות 8-9 לפרוטוקול). יתרה מכך, המבקש אף פעל בהתאם לגזר הדין וקיבל אישור על הפקדת הרישיון.

10.            העובדה שהמבקש לא היה מיוצג בדיון בבית המשפט, אין בה, לבדה, כדי לאפשר לו לחזור בו מהודאתו; וכאמור לעיל, מפרוטוקול הדיון עולה, כי אין מדובר במקרה בו המבקש לא הבין את המתרחש ונפל פגם בהודאתו.

11.            לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

4

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ט, 08 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.