1

המבקש הורשע, בהיעדרו, בעבירה של נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת אי-שימוש בניגוד לתנאים שבהודעה בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה; וביום 28.11.18 נגזר עליו, בין היתר, פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים. בקשה מיום 13.12.18 לביטול גזר הדין שניתן בהיעדר נמחקה בהיעדר התייצבות לדיון בבקשה; בקשה מיום 12.5.19 לעיון חוזר לביטול ההחלטה נמחקה בהיעדר התייחסות; ובקשה שניה מיום 14.8.19 לעיון חוזר נדחתה, לאחר דיון, בהחלטתי מיום 20.11.19.

ביום 24.11.19 הגיש המבקש בקשה למתן אורכה להפקדת רישיון, לצורך התארגנות במקום העבודה; ובהחלטה מיום 28.11.19, בהסכמת הצדדים, ניתנה אורכה, כמבוקש, להפקיד הרישיון עד לא יאוחר מיום 22.12.19.

2

ביום 25.12.19 הגיש המבקש בקשה נוספת למתן אורכה להפקדת רישיון לצורך התארגנות במקום העבודה; ובהחלטתי מיום 26.12.19 קבעתי, כי בקשה שכזו, לדחיית ריצוי עונש הפסילה, כאשר מן הבקשה עולה כי לא מדובר בנסיבות חדשות, צריך היה להגיש מבעוד מועד, ולא מספר ימים לאחר המועד הנדחה שנקבע בהסכמה לתחילת ריצוי הפסילה, וגם זאת, מבלי לכלול את תגובת המשיבה, ובנסיבות אלה נדחתה הבקשה, אלא אם יודיע ב"כ המבקש על הסדר מוסכם עם המשיבה לגבי מועד תחילת ריצוי הפסילה.

ביום 8.1.20 הגיש המבקש 'בקשה והודעה' ממנה עולה, כי ב"כ המבקש שוחח עם ב"כ המאשימה אשר לא הסכימה למתן אורכה; וכי המבקש שב ועותר בבקשה אחרונה לאפשר לו דחייה של הפקדת הרישיון לחודש ימים עקב מתן אורכה ממקום עבודתו, כדי לא לאבד מקום עבודתו וכדי לשלם הלוואה ולצאת לחופשה בת 3 חודשים בהתאם לגזר הדין.

לאחר ששקלתי את טענות המבקש, בהיעדר הסכמה בין הצדדים, ונוכח האמור בהחלטתי מיום 26.12.19, אני סבורה, כי אין בנימוקי הבקשה, - טענות בעלמא שאף לא נתמכו בתצהיר מטעם המבקש - כל הצדקה לעיכוב נוסף לביצוע עונש הפסילה שהוטל ביום 28.11.18, לאחר שכבר ניתנה ארכה כאמור לעיל, ולאחר המועד הנדחה שנקבע בהסכמה לתחילת ריצוי הפסילה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"א טבת תש"פ, 08 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.