1

בפניי בקשה להורות כי עונש הפסילה שהוטל בתיק זה התיישן.

ב"כ המבקש טוען כי עונש פסילת הרישיון משנת 2009, אשר ניתן בהעדר המבקש התיישן ואין על המבקש להתחיל בריצוי עונש הפסילה.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה וטוען כי אין התיישנות בעונש פסילה, כשהנאשם לא הפקיד את רישיונו ולא חושבה תקופת הפסילה.

דין הבקשה להידחות.

הסמכות העניינית להצהיר על התיישנות העונש, להבדיל מהתיישנות העבירה, מוקנית לבית המשפט הדן בעניין אזרחי, על פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט.

לפי כך, אין בית המשפט לתעבורה מוסמך לדון בטענת התיישנות של עונש שנגזר על פי פסק דין שנתן. הלכה זו נפסקה בעניין פסי ובעניין גולדמן.

2

בנוסף לכך, בסעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה נקבע, כי בחישוב תקופת הפסילה, לא יבוא במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך ובדרך שנקבעה.

לכך מצטרפות גם תקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה, אשר מחייבות את מי שהוטל עליו עונש פסילה, להפקיד את רישיונו בבית המשפט ולחלופין הצהרה כי אין בידיו רישיון נהיגה, תוך שנקבע כי עם ההפקדה יתחיל מרוץ תקופת הפסילה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

הפסילה שהוטלה בתיק זה תיחשב מיום הגשת הבקשה והתצהיר שצורף אליה, 2/1/2019.

המזכירות תנפיק למבקש אישור הפקדת רישיון בהתאם.

ניתנה היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.