1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 1.7.19 בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

המבקש טען כי לא התייצב בשל בושה ולאחר שהתייעץ בענין הדוח.

אין חולק כי המבקש ידע על מועד הדיון.

2

המבקש לא התייצב לדיון ועל כן נשפט בהיעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המפורט בבקשה דנן אינו עונה לדרישות הפסיקה.

בקשתו של המבקש לבטל את פסק הדין כדי לשנות את גובה הקנס אין בה כדי להביא

לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

אין הגנה לגופו של ענין.

העונש שהוטל הולם את העבירה ותואם בין היתר, את שיקולי הענישה בעבירות מסוג ברירת משפט שהגיעו לפיתחו של בית המשפט, שלא לצורך [עיין: רע"פ 7223/06 החלטה מיום 12/09/06 (כב' השופט ס. גו'בראן), ע"פ(ת"א) 4271/98, 3617/98 איזק נ' מ"י (דינים מחוזי לב(3) ), 270 (כב' השופט מודריק), ע"פ (תל-אביב-יפו) 70573/02 - שולמן בוריס נ' מדינת ישראל . תק-מח 2004(1), 6287 ,עמ' 6289, (כב' השופטת רוטלוי), ע"פ (באר-שבע) 4510/07 - פרבשטיין יחזקאל נ' מדינת ישראל תק-מח 2008 (1) 6443 (כב' השופטת רחל ברקאי), ע"פ (ב"ש) 4023/07 הורוביץ אריה נ' עירית באר שבע (כב' השופטת רחל ברקאי )].

אין עיוות דין .

הבקשה נדחית.

ואולם לפנים משורת הדין ניתנת ארכה בת 60 יום לתשלום הקנס המקורי שהוטל בגזר הדין.

ניתנה היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.