1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש ביום 24.6.2020.

המבקש קיבל דו"ח מסוג הזמנה לדין שמספרו 61212509154 המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב שאינו רשום באזור, זאת ללא היתר מאת מפקד כוחות צבא ההגנה לישראל באזור בניגוד לתקנה 578ב לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ביום 7.3.2020.

הדיון בעניינו של המבקש נקבע ליום 27.4.2020, אולם בשל מגפת הקורונה נדחה ליום 24.6.2020.

2

ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט, ומשכך נשפט בהעדרו ונגזרו עליו פסילה למשך 3 חודשים, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 3,000 ₪.

טענות הצדדים

טענות המבקש

המבקש טען כי לא יכול היה להתייצב לדיון שנקבע בעניינו ביום 27.4.2020, זאת בשל מגפת הקורונה והסגר שהוטל על השטחים.

טענות המשיבה

המשיבה טענה כי מאחר שהדיון בעניינו של המבקש נדחה היה בידיו זמן בו היה עליו לערוך בירורים, להגיש בקשותיו ולמנות את הסיבות המהוות "סיבה מוצדקת" להעדרו מהדיון.

לטענת המשיבה בדיון שהתקיים בהיעדרו נגזר דינו של המבקש תוך התחשבות ב-44 הרשעותיו הקודמות ומכאן שלא מתקיים עיוות דין.

דיון

סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע, כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים. תנאי אחד הוא כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו והתנאי השני הוא כי ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (29.12.09) בו נקבע כי:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982".

המצאת ההזמנה למועד הדיון וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

בעבירות קלות, קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 :

3

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל, מיום 21.5.17, עפ"ת (חי') 67571-03-18, אפשטיין נ' מדינת ישראל מיום 25.4.18 , רע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל מיום 20.1.15).

גם בעפ"ת 62391-02-19 סויטי נ' מדינת ישראל נקבע כי על מנת לבסס את חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות די להראות כי נשלחה לנמען הזמנה בדואר רשום.

על-פי אישור המסירה, שנמצא בתיק בית המשפט, ההזמנה לדין נשלחה לכתובתו הרשומה של המבקש, ולאחר ביקור שלישי בביתו הודבקה.

המבקש לא טען כי הכתובת באישור המסירה אינה כתובתו.

המבקש טען כי לא התייצב לדיון שנקבע בעניינו בשל מגפת הקורונה והסגר שהוטל על השטחים בעת זו.

המבקש לא צירף לבקשתו כל אסמכתא לתמיכה בטענתו לפיה במועד הדיון היה סגר על מקום מגוריו, לרבות תצהיר המאמת את טענותיו. המבקש לא להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון ואין בטענותיו הסבר להגשת בקשה זו כחודש לאחר קיום הדיון ומתן פסק הדין בעניינו.

בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדין הומצאה למבקש כדין ולא הוכחה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון או נימוק המצדיק הגשת הבקשה באיחור.

חשש לעיוות דין

גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל (24.4.2018)).

4

ככלל, ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם בשל החשש לעיוות דינו יעשה לאחר שהצביע על שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות פסק דינו (רע"פ 1911/18 עמיד גיש נגד מדינת ישראל מיום 27.5.2018).

במקרה שבפניי המבקש לא העלה כל טענה באשר לחשש לעיוות דין שעלול להיגרם לו.

לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין.

נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"פ, 21 יולי 2020, בהעדר הצדדים.