1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו לכאורה ידנית ע"י השוטר.

ב"כ המבקש טוען כי העתק הדוח לא נמסר למבקש על ידי השוטר ואילו המדינה טוענת בתגובתה כי המבקש אכן סירב לחתום על הדוח אך העתק ממנו נמסר גם נמסר למבקש.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

2

בית המשפט העליון קבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד אמנון סאלם הלכה ברורה ביחס לנטלים בהם צריך לעמוד מבקש בבקשה מסוג זה כדי שפסק דין אשר ניתן בהעדרו יבוטל.

בית המשפט העליון אף קבע כי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מסוג זה הוא החריג ולא הכלל.

חובה על המבקש להצביע על סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון ולחליפין להראות כי נגרם לו עיוות דין וזאת אגב הצבעה על נימוקים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

בפרשה זו שלח המבקש בקשה מפורטת המבהירה את עמדתו.

המדינה הגיבה בכתב ולא מצאתי הצדקה לקיים דיון בנוכחות הצדדים לאור הבהרת הצדדים את טיעוניהם בפירוט רב בכתב.

לא מצאתי בטיעוני המבקש נימוק המצדיק דיון נוסף בתיק זה.

מעבר לעובדה כי המבקש עצמו מודה בבקשתו כי העבירה אכן בוצעה על ידו וכי במהלך האירוע "גילה" כי לא היה בידו רישיון רכב תקף, הרי שאין בטענות שהועלו כדי להצדיק את אי התייצבות המבקש למשפט.

חזקה כי המבקש הבין באירוע כי מיוחסת לו עבירה.

המבקש לא קיבל לידיו מסמך מסוג ברירת משפט ולכן השכל הישר מוביל למסקנה כי עמדת המדינה לפיה סרב המבקש לחתום על הדוח (וזו החלטה לגיטימית שלו) אך קיבל לידיו מהשוטר את הזימון, היא אשר התרחשה במקרה זה.

עובדתית לא התייצב המבקש למשפטו ולכן נשפט בהעדרו.

לא מצאתי כי נגרם למבקש כל עיוות דין מעצם הרשעתו או רף ענישתו.

התנגדות המדינה מתקבלת והבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.