1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 8.5.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירות של נהיגת רכב כאשר הוא אינו מורשה לנהיגה על סוג הרכב בו נהג וכאשר רישיון הרכב פקע בתאריך 15.2.20. עסקינן בעבירות מיום 28.2.21 כאשר הנאשם נהג על רכב מסוג אופנוע. במסגרת גזר הדין נגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,800 ₪, פסילה לתקופה של שישה חודשים, פסילה מותנית לתקופה של שלושה חודשים למשך 3 שנים.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         בדיון מיום 28.12.21 החלה להישמע פרשת התביעה בנוכחות הנאשם והדיון נדחה לסיום פרשת התביעה לתאריך 8.5.22. מכאן, שהנאשם היה מודע למועד הדיון. אשר לטענת המבקש כי נבצר ממנו להתייצב לדיון מאחר שהיה עצור במעצר בית מלא, המבקש לא הציג אסמכתא לביסוס טענתו חרף שתי הזדמנויות שניתנו לו בהחלטות מיום 6.6.22 ומיום 11.7.22. מכל מקום, גם אם המבקש היה עצור במעצר בית מלא, יכול היה להגיש בקשה בתיק בו הוא עצור לפתיחת חלון לצורך התייצבות בדיון או לחלופין להגיש בתיק כאן בקשה או הודעה מתאימה לדחיית מועד דיון. כאמור, התיק היה קבוע להמשך שמיעת ראיות ומכאן שניתן למבקש יומו בבית המשפט אך המבקש לא התייצב ללא סיבה מוצדקת כאשר אי התייצבותו גרמה לבזבוז זמן שיפוטי.

6.         מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענות ההגנה שהעלה המבקש כאשר אין במסמכים שצירף כדי להוות טענות הגנה כנגד העבירות המיוחסות למבקש. עוד יש לציין כי העונשים שנגזרו על המבקש אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירות מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.