1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם לדיון.

1.     נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגת רכב בשכרות. לדיון ההקראה ביום 17.5.18 לא התייצב הנאשם ועל כן נשפט בהיעדרו ומכאן בקשה זו.

2.     בגדר הבקשה, שאינה נתמכת בתצהיר, טוען סנגורו של הנאשם כי הנאשם למד באותה עת בבית הספר "רימון" וכי "זו כנראה אחת הסיבות לאי הופעתו לדיון". לגופו של עניין נטען כי יש בחומר החקירה כשלים לא מעטים שיש בהם לתרום לביטול פסק הדין או למצער לביטול גזר הדין. עוד צוין כי לנאשם זו עבירה ראשונה מסוגה והטלת פסילת המינימום טרם שנשמעו טענות הנאשם יש בהן כדי לגרום לנאשם עיוות דין.

דיון והכרעה

3.     דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה. הלכה היא כי בקשה לביטול פסק דין יש לתמוך בתצהיר לביסוס העובדות הנטענות במסגרת הבקשה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793 (2003)). כמו כן, לא ניתן להסתפק בהעלאת טענות בעלמא. הלכה היא כי "טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו" (רע"פ 8427/17 ‏ ‏ מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18))

2

4.     טענת הנאשם כי למד בבית הספר "רימון" וזו אחת הסיבות שהובילו להיעדרותו מן הדיון אינה יכולה לעמוד ואינה יכולה להתקבל. היא אינה יכולה לעמוד משום שאינה נתמכת בתצהיר ערוך כדין, כנדרש. היא אינה יכולה להתקבל משום שהבקשה אינה מבארת על שום מה ולמה לימודיו של הנאשם בבית ספר זה או אחר הובילו להיעדרות מן הדיון.

5.     כפי שציינתי, ללא הנחת תשתית ראייתית נאותה לטענה לקיום כשלים ראייתיים המעלים חשש לעיוות דין, לא ניתן לקבל טענה זו ודינה, במתכונת בה הוצגה, להידחות.

6.     לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ב' תמוז תש"פ, 24 יוני 2020, בהעדר הצדדים.