1

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין. התביעה מתנגדת לבקשה ובצדק.

2.      המבקש קיבל דו"ח המהווה הזמנה לדין וכתב אישום. המבקש לא התייצב, משכך נשפט בהעדר ביום 03.06.18 בהתאם לסעיף 240 לחסד"פ. הודעה על גזר הדין נשלחה למבקש במועד הנ"ל.

3.      המבקש טוען בבקשתו כי לא ידע על מועד הדיון מכיוון שהתאריך בהזמנה לדין שניתנה לו מחוק ואינו קריא. לבקשה צורף העתק ההזמנה לדין כשהספרות המציינות את מועד הדיון מטושטשות.

4.      התביעה בתגובתה טענה כי מועד הדיון נמסר לנאשם במעמד העבירה ואף הוקרא לו בע"פ, הגם שהתאריך המוטבע על גבי ההזמנה לדין שנמסרה לידי הנהג אינו מטושטש. לתגובה צורף העתק קריא וברור.

2

5.      אף אם היה בידי לקבל טענת הנאשם כי הספרות המציינות את מועד הדיון אינן קריאות, הרי שהמבקש לא טרח לפנות בבקשת הבהרה מתאימה למשטרת ישראל ו/או לבית המשפט, על מנת ללמוד מהו המועד שעליו להופיע לדיון בבית משפט.

6.      אין חולק כי הנאשם ידע על זימונו לדין. משלא טרח לברר את מועד הדיון שלטענתו לא היה ברור לו, אין לו להלין אלא על עצמו.

7.      בנסיבות אלו ונוכח פסיקה במקרים דומים אין בהסבר לאי ההתייצבות סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין (עיין: רע"פ 2282/07 דניאל דגן נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 14.3.07, ע"פ (י-ם) 4859/09 משה טל נ' מ"י, הש' ח. בן עמי, 14.1.10, עפ"ת 38380-12-12 סברי אליהו נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ', 18.2.13).

8.      בנוסף, המבקש לא טרח לפרט טענות הגנה לגופו של עניין ואף לא טרח לצרף מסמכים התומכים בהגנה. כל בקשתו נסמכת על אי ידיעת מועד הדיון, לכאורה.

9.      טענה כללית אינה מספקת להנעת ההליך מחדש [עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י (2.10.03), ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18)].

10.  אין עיוות דין, העונש שנגזר הולם את העבירה.

11.  הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ח, 09 יולי 2018, בהעדר הצדדים.